קורט וגנר, זמר מרגש.

קורט וגנר מגיע להופעה בארץ. איזה יופי. כבר כמה שנים שההרכב שלו, LAMBCHOP, מחמם לי את הלילות החורפיים. אני כל-כך הולך להיות שם.

הנה אחד השירים היפים ביותר מתוך האלבום הכמעט הכי טוב שלו – IS A WOMAN

(האלבום הכפול AWCMON הוא הפייבוריט שלי).

כמה שהקול העמוק, האדמתי הזה מרגש אותי .

http://www.youtube.com/v/5jfaqxcuebs&hl=en&fs=1

 

סליחה, אני רק שאלה.

אפשר להגיד שיש לי בלוג בזכות בועז כהן. דרכו גיליתי את האתר הזה כאן –  של "רשימות"- והבלוג שלו נתן לי השראה לכתוב כאן. אני מאד אוהב את הכתיבה שלו, כמו את הטעם המוזיקלי, למרות שאנחנו נוטים להתווכח עליו. הוא מתעב את "סונגס אין דה קי טוף לייפ" של סטיבי וונדר, למשל, ואני מת עליו. הוא מתעב את בילי ג'ין של מייקל ג'קסון ואני אוהב. הוא מעריץ את "דה ג'ושוע טרי" של U2 ואני ממש לא. אבל הטעם שלנו גם חופף בטרוף לעיתים קרובות, בעיקר לכל מה שקשור למוזיקה מבריטניה, בה בועז כהן שולט יותר מכל עיתונאי ושדרן רדיו אצלנו. שנינו בחרנו באלבום האחרון של  ELBOW  בתור אלבום השנה של 2008. שנינו מתים על ניק דרייק. ועוד.

לאחרונה הוא פתח בלוג נוסף, חוץ מלונדון קולינג שבאתר הזה, באתר החדש של אורנג'. הוא שאל אותי כמה שאלות על מוזיקה. היה כיף לענות.  אז הנה זה, כאן.

—————————————————————

ואם כבר בענייני שאלונים, הנה שאלון כייפי שעשיתי לפני כחודש מתוך האתר המצויין של סיני גז – "השאלון".

(הדגשים בכחול ובסגול נמצאים במקור,לא ברור לי למה. רצוי להתעלם)

 

השאלון עם עידן אלתרמן / מאת: סיני גז

מאת השאלון • 17 בדצמ', 2008 • קטגוריות: אינטרנט, אמנים, בלוגרים, הומור, השאלון, טלויזיה, מוזיקאים, מוזיקה, קולנוע, רדיו, שאלונים נוספים, שחקנים

"הייתי רוצה לחזור לאייטיז , לבקר בכל צילומי הקליפים בעולם ולהזהיר מראש את כל הזמרים שבעוד כמה שנים ספורות הבגדים והתספורות שלהם ייראו פתטים לחלוטין"

– מה אתה עושה בימים אלה ?
שטויות.

– מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?
ירושלים,  אפריל 1964, אבא שלי, בחופשה מהצבא, נכנס למסיבה אצל חבר ומתאהב על המקום בבחורה חייכנית שיום אחד תהיה אמא שלי.

– מה מעורר בך השראה ?
ביקורת בונה מהבת שלי, שירה,  בת החמש.

– מהו הצליל האהוב עליך ?
גלוקנשפיל

– איזה משפט שינה את חייך ?
עידן, אני בהריון.

– מהי התמונה שהשפיעה עליך יותר מכל?
קשה לענות על זה.  אבל אם לבחור עטיפה של תקליט אז אני מאד אוהב את עטיפת האלבום של טום וויטס –ריין דוגס.

– מהו המאכל האהוב עליך ?
אבוקדו.

– אם היית קורא מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
של כל בחורה שמחייכת אליי ברחוב.

– אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
הייתי רוצה לחזור לאייטיז , לבקר בכל צילומי הקליפים בעולם ולהזהיר מראש את כל הזמרים שבעוד כמה שנים ספורות הבגדים והתספורות שלהם ייראו פתטים לחלוטין. הייתי גם ממליץ למתופפים שמנגנים בעמידה באותם קליפים, שעדיף שיישבו.  וברצינות, אם לבחור יום ולא תקופה, הייתי נוסע בזמן אל ליברפול, קיץ 1957, כאשר פול מקרטני הצעיר נדלק על הסולן של אחת הלהקות שהופיעו על הבמה באותו יום, נער בשם ג'ון לנון. הייתי רוצה להיות נוכח ברגע הזה, להשקיף מהצד, כשאני יודע את מה שהם לא יודעים, שהמפגש האקראי הזה יעניק לעולם את הביטלס

– עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ? הייתי שמח לעבוד על סט צילומים של סאשה ברון כהן, מצידי להיות נער–המים, העיקר לראות אותו עובד.

– מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאתה לוקח / לקחת חלק בהם) האהובים עליך ?
יאיר רוה. Allmusic.com, metacritic, עונג שבת.

– מה מוציא אותך מדעתך ?
גזענות ודוסים שיושבים לידי במטוס.

– מהי היצירה ראשונה שלך ?
כנראה שקקי. לא?

– מה מצחיק אותך ?
כמעט הכל. אבל אם לתת כותרת יותר ספציפית, אני הכי צוחק מאנשים אינטליגנטים שמגלמים דמויות נאיביות או מטומטמות.  וגם הקומיקס  the far side של גארי לארסון. הוא גאון אמיתי בעיניי.

– מה מביך אותך ? אנשים שמדברים איתי מקרוב ופתאום מתפלקת להם יריקה על הפרצוף שלי. אני יודע שזה שם, הוא יודע שזה שם ועדיין שנינו לא אומרים שום דבר כדי לא להביך אף אחד. וזה כמובן, מביך כפליים.

– מהו האלבום או השיר שהשפיע עלייך יותר מכל ?
אולי השיר god only knows של הביץ' בויז. זה מה שיצא לי בשליפה מהירה, אבל כל שנייה זה משתנה…

מהו המעשה המטופש ביותר שעשית?
יש יותר מדי. זה חלק מהעבודה שלי.

– איך היית משפר את העולם ?
לוקח את כל הפוליטיקאים ובעלי ההון, סוגר אותם באולם ומושיב אותם על כסא, פוקח להם בכוח בעזרת מכונה מיוחדת את הריסים בעיניים כמו בסרט "התפוז המכני" ומקרין להם במשך חודש את כל המערכונים של מונטי פייטון.

– לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
אסתפק במשאלה אחת. שכל אהוביי יהיו מאושרים.

– מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
חנויות דיסקים.

– איפה תהיה עוד 10 שנים ?
בממתינה.

– מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
חנוך לוין. יוסי בנאי. שייקה אופיר. ישראל פוליאקוב.

אסוציאציות

-אהבה – יום יום
-אלוהים – אדירים.
-מוות – נו שויין.
-כתיבה – אובססיה.
-קולנוע – קודש
-טלויזיה – חול
-ישראל – קומי-טרגי.
-משפחה – גם קומי טרגי.
-תהילה – ד"ר שורופסקי.
-אושר – הבת שלי.
-פוליטיקה – סאטירה.
-עבודה – צחוקים.
-סקס, סמים ורוקנ'רול – הלוואי.
-ילדות – מיץ פטל
-אינטרנט – שולטטטטתת!!1
-עידן אלתרמן – פאתטטט

 

 

זהירות ספוילר!

אלוהים אדירים, כמה טמטום באריזת – סרט אחת? ואני עוד חשבתי ששמות הסרטים שמפיצי הסרטים מתרגמים  לעברית הם שיא הטפשות. לקחתי בספריה את הסרט "הנקוק" עם וויל סמית'. למה היה לי דחוף לקרוא את תקציר הסרט מאחורה, לא ברור לי. בד"כ אני משתדל להמנע מזה. דווקא את התקציר הזה קראתי. תקציר?? יותר בכיוון של – "היי, למה שלא נגלה לך את כל העלילה כולל הטוויסט המפתיע בשליש האחרון" . חירבנו לי את הסרט. נכנסתי ליוטיוב לעשות דאבל צ'ק שוב עם הטריילר של הסרט, אולי גם שם יש רמז לכך. אולי אני סתם פדנט. אבל לא. לרגע לא חושפים את החלק העלילתי ההוא.

את "הנקוק" לא אהרוס למי שלא ראה. אבל אם אני הייתי אחד מהמפגרים שכותבים את התקצירים על אריזות הסרטים קרוב לוודאי שהייתי כותב כך על הסרטים הבאים:

"הסרט 'החוש השישי' מספר את סיפורו של ד"ר מלקולם קרואו (ברוס וויליס), פסיכולוג ילדים שאינו יודע שהוא בעצם כבר מת. רק נער אחד יודע את זה ורומז לו על כך לפחות שבע עשרה פעם באמצעות המשפט "אני רואה אנשים מתים".

ולמה לעצור כאן? הנה עוד דוגמא!  למועדון קרב.

"כמה פעמים יצא לכם לחזות בשני שחקנים מופלאים שבעצם משחקים את אותה דמות? הבמאי דיוויד פינצ'ר לוקח אותנו למסע מרתק, אלים ואפוקליפטי בסרטו "מועדון קרב", בו בראד פיט הוא האלטר-אגו שאדווארד נורטון בודה ממוחו הסכיזופרני. אל תחמיצו! בעיקר את הסוף המפתיע! "

(והנה שאלה מוסרית, האם יצאתי מניאק בכך שעשיתי ספויילר לשני סרטים מאד מאד מפורסמים שיש סיכוי קטן שקוראי הבלוג הזה יפספסו?)

יודעים מה? אם אני תופס את השמוק שגילה לי שבסוף הסרט "טיטניק" האוניה טובעת, אני לא יודע מה אני אעשה לו.

זהו, הייתי צריך לשפוך קצת לאגר.

———————————————————————————————————

ואם כבר הזכרתי את טיטניק, ראיתי אתמול את חלון פנורמי עם קייט ווינסלט ולאונרדו די-קאפריו. זה סרט יפייפה לדעתי. ומאד עצוב. מזמן לא ראיתי סרט כל-כך עצוב. את הסרט הזה בחרו לשווק בין השאר עם הכותרת "הם נפגשים לראשונה מאז הסרט טיטניק". ביציאה חשבתי לעצמי שהסרט הזה הוא בעצם מה שהיה קורה לזוג הזה אם לאונרדו דיקפריו לא היה – ( נו, ספויילר ) – טובע בסוף טיטניק. הם היו הופכים להיות הזוג הבורגני והמדוכא מ"חלון פנורמי".

———————————

ומשהו קטן לסיום. קטן מאד, ובת חמש. זוהי שירה, הבת שלי המופלאה שתחגוג יומולדת ביום הבחירות. .אני מקווה שלעולם היא לא תצטרך לשמוע את הסיפור שביום שמלאו לה חמש שנים,  ביבי נתניהו – זהירות, ספוילר! –  נהיה שוב ראש ממשלה. לא ברור למי יש זכרון קצר יותר, לילדה שמלאו לה חמש שנים או למדינה שמלאו לה שישים וקצת.