שמונה שנים למותו של ג'ורג' הריסון.

אני לא לגמרי זוכר מה היה התקליט הראשון שקניתי. אבל אני בטוח זוכר מה היה הדיסק הראשון. בשנת 1986, כשהייתי בן 16, גרתי בניו-יורק עם ההורים. את שעות אחרי הצהריים ביליתי בחנויות תקליטים, בעיקר בטאוור רקורדס שהייתה עצומה בגודלה ביחס לחנויות התקליטים של המשביר לצרכן שהיו בחיפה. לא אשכח את היום בו נכנסתי לחנות אותה הכרתי ככף ידי ולהפתעתי גיליתי שבמרכז החנות הציבו דוכנים עם…מה זה הדבר הזה?? זה לא נראה כמו קלטות וידאו ולא כמו תקליטים. יש לזה עטיפה ארוכה, מלבנית. אבל כממששים את זה מרגישים בעיקר קרטון.

כך מכרו דיסקים בתחילת הדרך. עם אריזה לא פרופורציונלית. כנראה כי זה היה הפתרון היחיד לאחסן אותם במדפי התקליטים, לפני שמיזערו את התאים במדפי החנויות כדי שיתאימו לדפדוף בדיסקים. שמועות החלו לרוץ בבית הספר שלי ובעיתוני המוזיקה אודות הפורמט החדש, בו אפשר להאזין לאלבום ברצף ניצחי כי לעולם לא יהיו בדיסק שריטות (בולשיט..) והמוזיקה נשמעת הרבה יותר טוב מתקליטי ויניל (גם בולשיט), ואין רעש רקע ( hiss )בין השירים (לא בולשיט, אבל מעורר אצלי געגוע לפעמים).

REVOLVER של הביטלס היה הקומפקט דיסק הראשון שרכשתי בימי חיי, בתחילת 1987. באותה תקופה גיליתי מחדש את הביטלס, כלומר, עד אז הכרתי רק את השירים המוכרים שלהם. היו לי רק את שני אלבומי האוסף שלהם, האדום והכחול. בעצם, הצליל הראשון ששמעתי בחיי אשר בקע מתוך מדיה דיגיטלית היה קולו של גורג' הריסון סופר "אחת שתיים שלוש" בתחילת TAXMAN

לפני כחודש רכשתי שוב את כל הדיסקים של הביטלס בקופסה של ההוצאה המחודשת, והבישול מחדש של הסאונד (שעד עכשיו לא הותאם למדיה הדיגיטלית בהדפסות הדיסקים) הוא פשוט משובח. שלא לדבר על הרסטורציה של עבודת הארט המקורית של העטיפות.

היום לפני שמונה שנים ג'ורג' הריסון נפטר, ולכבוד ציון התאריך הזה אספר על חייו המוזיקליים במסגרת מועדון המוזיקה ב"קוזה נוסטרה" מחר בשעה תשע. במסגרת ההכנות שלי לקראת ההרצאה אני מאזין כחודש לכל האלבומים מתקופת הפוסט ביטלס של ג'ורג' וצפיתי שוב בקונצרט האדיר שאריק קלפטון הרים לכבוד חברו הטוב ואשכרה בכיתי מהתרגשות מספר פעמים.  כמו למשל בשיר הזה , עם השירה הכל-כך מרגשת של בילי פרסטון. צמרמורת בכל הגוף.

 (אגב, בין שלל הנגנים  כאן תוכלו למצוא את קלפטון, ג'ף לין, מקטרני, רינגו, טום פטי, וכמובן את הבן של ג'ורג', דהני הריסון, שהדימיון ביניהם פשוט לא ייאמן)

בקריירת הסולו שלו היו המון שירים נהדרים שלא הגיעו למספיק אזניים. למשל, הנה שיר מאד מרגש מהאלבום האחרון של ג'ורג' הריסון, BRAINWASHED שהוקלט סמוך למותו ויצא רק לאחר שהוא נפטר, כשג'ף לין (מהאלקטריק לייט אורקסטרה ושותפו של ג'ורג' לסופר-גרופ traveling wilburys) והבן שלו, דהני, השלימו את העבודה על השירים לאחר מותו.

http://www.youtube.com/v/_-pfOKPX4Cs&hl=en_US&fs=1&

 

שלושה קטעי יוטיוב.

כל חובב מוזיקה היה נותן כליה וטחול תמורת האפשרות להיות זבוב על הקיר ולצפות איך לחן של שיר אהוב נוצר לנגד עיניו. האגדה מספרת ש"יסטרדיי" של מקרטני התחיל בתור scrambled eggs ובמשך כמה שבועות בכל פעם שמקרטני פגש פסנתר הוא היה מנגן את ההתחלה של השיר עם המילים המקושקשות כחביתה לחברי הלהקה, תוך כדי גישוש עם עצמו, האם זו סתם מנגינה שננעצה בראשו וסופה להתמסמס או שאולי מסתתר כאן שיר רציני יותר. למרבה הצער, אין תיעוד מוקלט של סקיצות ה – scrambled eggs, אבל בדיסק האנתולוגיות של הביטלס יש פנינים אחרות שמתעדות את השלב העוברי של שירים שיהפכו להיות יצירות מופת. "סטרוברי פילדס פוראבר", לדוגמא, עבר כמה מסלולי חיפוש במבנה השיר, כשבתחילתו הוא נפתח בבית ולא בפזמון כמו בתוצאה הסופית. ואם להביא דוגמא לוקאלית, יוני רכטר סיפר לי פעם שכשהוא השמיע בפעם הראשונה לאריק איינשטיין את עטור מצחך, המנגינה של "את אוהבת להיות עצובה ושותקת" הייתה דחוסה יותר, ללא מרווח בין המילים, ואילו אריק איינשטיין הציע להפריד בין המילים בשורה הזו. מה הייתם נותנים בשביל להיות נוכחים ברגע הזה ולראות את השלבים בהם השיר יוצא אל אוויר העולם ?

still crazy after all these years של פול סיימון הוא אחד מהלחנים האהובים עליי, וכמה שמחתי לגלות את האוצר הזה ביוטיוב – פול סיימון מתראיין בטוק שואו של דיק קאבט ומשתף את הקהל בהתלבטות שלו לאן להמשיך עם הלחן לשיר החדש שהוא כתב. יש לו את שני הבתים, אין לו פזמון ( או  c part, תלוי איך מתייחסים לזה). וכן, זה מרגש נורא, לא רק בגלל הפתיחות והנכונות של פול סיימון לשתף את הקהל במחשבות היצירה (ולחשוב שזה היה אפשרי בפריים טיים בשנות השבעים. היום זה היה בלתי מתקבל על הדעת, אני חושב) אבל זה מרגש גם כי  בניגוד אליו, אנחנו כבר יודעים כבר את ההמשך של השיר. כמו בחזרה לעתיד.

http://www.youtube.com/v/jjtOa8d_BHU&hl=en_US&fs=1&

 

והנה עוד משהו שגיליתי עכשיו, צמד מוזיקאים שמקליטים קאברים באולפן הביתי שלהם ואח"כ עורכים את זה לקליפים ביתיים וסופר-גרוביים. הקאבר הראשון לסינגל ליידיס של ביונסה הוא כיפי ומקפיץ, אבל הקאבר השני ל "ספטמבר" של אדמה רוח ואש פשוט עשה לי את השבוע.

http://www.youtube.com/v/oIr8-f2OWhs&hl=en_US&fs=1&

 

http://www.youtube.com/v/xycnv87N_BU&hl=en_US&fs=1&