סיכומונצ'יק העשור במוזיקה.

כולם מסביב מסכמים את העשור, אז הזדרזתי בכמה שעות האחרונות שנותרו לי לפני סוף העשור, וטוב שכך אחרת הייתי מתמזמז עם זה שעות.  אבל לפני שאזכר בכמה שירים שאהבתי במיוחד, אני רוצה לעשות כבוד נוסף ללהקה שליוותה אותי בעשור הזה יותר מכל להקה אחרת. אני מדבר כמובן על WILCO , שמבחינתי הם כרגע הלהקה הטובה ביותר בעולם. למה? דונט גט מי סטארטד!! הלחנים המתוקים-מרירים שגדלים עליי עם כל האזנה, העיבודים שמשפריצים המצאות (אלוהים נמצא בפרטים הקטנים של כל שיר שלהם), הטקסטים שלא מפסיקים לרגש אותי אך עדיין נותרים לא לגמרי מפוענחים, כמו שאני אוהב, השירה הזרוקית של ג'ף טווידי, אבל כמה לב ונשמה יש בה. ואולי גם בגלל שווילקו היא להקה שלא מפסיקה לחפש, ואת זה אני הכי אוהב. אין כמעט להקות שמצליחות עדיין לשלהב אותי באותה עוצמה באלבום השביעי שלהם. ווילקו לא מפסיקים להדהים אותי ביכולת שלהם לכתוב שירים טובים. פשוטו כמשמעו. שירים טובים.

קחו דוגמא מהשיר המופלא הזה – HUMMINGBIRD . תמהיל פשוט מושלם של מילים לחן ועיבוד. השילוש הקדוש.

 הטקסט של השיר הזה, שמדבר על זכרון, הוא דוגמא מופתית לכשרון הכתיבה של ג'ף טווידי.

http://www.youtube.com/v/C6-hIczcC-A&hl=en_US&fs=1&

עינב שיף, מבקר מוזיקה מוואלה, שאל אותי לפני כמה ימים מהו שיר העשור שלי. אמרתי לו שזו בחירה בלתי אפשרית, ראבאק, אני מזל מאזניים.  אבל אחרי זה חשבתי שאם המדד הוא לפי השיר ששמעתי הכי הרבה בריפיט, אז כנראה זה JESUS ETC .  אם היה פרס אוסקר לתפקיד משנה בעיבוד של שיר, הייתי נותן אותו לכינור. שימו לב לדינמיקה השונה שלו בכל בית או פזמון בשיר הכל-כך יפה הזה. אשכרה שיר העשור. או שאני סתם טיפוס מינורי מדי.

http://www.youtube.com/v/cBhj73WtiZU&hl=en_US&fs=1&

 

עד כאן ווילקו, והנה עוד כמה שירים מצויינים אהבתי בעשור הזה. 

——————————————-

השיר עם הפתיח הכי מלטף

(צ'לו וקרן יער. לא צריך הרבה יותר מזה לעשות לשערות שלי עמודו )

 

http://www.youtube.com/v/H4o5tGajfYE&hl=en_US&fs=1&

 

וזה השיר שהכי הקפיץ לי את הבוקר:

 

http://www.youtube.com/v/ma9I9VBKPiw&hl=en_US&fs=1&

 

וגם זה. לגמרי גם השיר הזה.

 

שיר הפרידה המרגש: (עליו כתבתי בהרחבה כאן)

http://www.youtube.com/v/4K0yU1VzwII&hl=en_US&fs=1&

 

שיר ההספד הכי יפה:

בן פולדס שר על אליוט סמית ,הגיבור שלו.

http://www.youtube.com/v/GaXAMYZLDe0&hl=en_US&fs=1&

 

שיר הכי מקסים של אב לבת שלו.

http://www.youtube.com/v/DhT0Pydv4JQ&hl=en_US&fs=1&

 

אה, והנה דוגמא לשני שירים שגלגלצ פיספסו. למה קולדפליי כן ו- אלבוו לא?  ולמה לא היה שום ניסיון בתחנת-השבט לידד את הקהל הישראלי עם ה – DOVES? הרי אם זה היה שיר של U2, עם אותו עיבוד, זה היה להיט.  

 

http://www.youtube.com/v/ERulrmjfucc&hl=en_US&fs=1&

 

וכל שיר מ – BACK TO BLACK של אימיי ווינהוס, הזמרת הכי טובה של השנים האחרונות.

 

ולסיום:

השיר הכי יפה על אמריקה של עידן בוש.

http://www.youtube.com/v/-hZS9oYHj74&hl=en_US&fs=1&

 

נ.ב

אני ממעט לכתוב על מוזיקה ישראלית כאן בבלוג, למרות שיש לי אליה תשוקה לא פחותה. רק אציין שבמשאל של ערוץ 24 כשפנו אליי לפני חודש, בחרתי ב"עיניים זרות" של רונה קינן כשיר העשור שלי ו-"עיר" של שלומי שבן כאלבום העשור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גנוב על השיר הזה.

לפני שבועיים הרציתי על ג'ורג' הריסון במועדון המוזיקה בקוזה נוסטרה. אלבום הסולו הראשון שלו, ALL THINGS MUST PASS הוא לדעתי מהאלבומים הכי טובים של שנות השבעים והוא ללא ספק מתמודד אצלי בתואר "אלבום הסולו של חבר ביטלס" הכי טוב, יחד עם PLASTIC ONO BAND של ג'ון לנון. מה שכל-כך עוצמתי באלבום הזה הוא כמות השירים המצויינים. זה לא ייאמן אבל באלבום הכפול הזה כמעט ואין מנגינה בינונית אחת.  (למעשה הוא אלבום משולש אבל החלק השלישי הוא רק ג'אמים, כיפיים כשלעצמם). באלבום הזה הוא מראה לאמאמאמא של מקרטני ולנון מאיפה משתין הג'ורג', במיוחד לאור העובדה שבמשך שנים הוא הרגיש שהוא בצילם של שני מנהיגי הלהקה, או שהוא לא מקבל את מקום המוזיקלי שמגיע לו . אפילו שיר אדיר כמו all things must pass לא התקבל ללהקה. אבל את סגירת המעגל שלו הוא עשה בצורה מושלמת והביא לאבבי רוד, התקליט האחרון שהביטלס הקליטו,  את שני השירים הכי יפים באלבום. הוא הגיע לפיניש ליין של פרק הביטלס בחייו כמלחין שלא נופל באיכויותיו מג'ון ופול, וזו הייתה יריית הפתיחה שלו לאלבום הסולו שיפיל לכולם את הלסתות.

הלהיט הגדול של האלבום, my sweet lord, הצליח בצורה פנומנלית משני צידי האוקיינוס. הוא כבש את המקום הראשון בבריטניה ובארה"ב, ובצדק. זה לא רק שיר, זה המנון. זה לא רק המנון, זו מנגינת תפילה סוחפת שגם הספקנים הגדולים ביותר שציקצקו בספיריטואליזם של ג'ורג' הריסון נכבשו בקסם ובעוצמה של "מיי סוויט לורד" .

אבל ג'ורג' לא ידע מה מחכה לו מעבר לפינה. מספר חודשים אחרי הצלחת השיר ברדיו, הריסון קיבל הזמנה לבית משפט בטענה שהוא גנב את המנגינה של השיר מ – HE'S SO FINE של להקת ה – CHIFFONS , להיט יחסי משנת 1962. מאותו רגע ג'ורג' הריסון בילה שנים בבית משפט באחד מהקייסים המפורסמים בסוגיית קניין רוחני בתחום המוזיקה. קו ההגנה של הריסון היה שהוא מן הסתם הכיר את השיר של ה"שיפונס" , אבל שהמנגינה של מיי סוויט לורד נבעה ממנו ללא שום קשר ל HE'S SO FINE, ושאם המלודיה ומהלך האקורדים זהים בשני השירים, אי אפשר להאשים אותו בגניבה כיוון שהשיר של ה – "שיפונס" בכלל לא היה לו בתודעה במהלך הלחנת השיר שלו.

השופט קיבל את טענתו של הריסון בעניין חוסר המודעות. אבל עדיין, הוא הפסיד במשפט. הריסון נאלץ להעביר תמלוגים מההשמעות ברדיו וממכירות התקליטים, לא רק של השיר הזה, אלא של כל האלבום, בטענת בית המשפט שהשיר MY SWEET LORD הוא מקדם המכירות של התקליט.

טאפ שיט, הא?

אבל יש בסיפורנו נקמה מתוקה, גם אם לא פיננסית במיוחד. ב – 1976 , לאחר כל הסאגה (שנמשכה כמה שנים בבתי המשפט), גו'רג' הריסון הוציא אלבום חדש בשם 33 ושליש (איך עושים שברים לעזאזל?) ולאותו אלבום הוא כתב את התשובה שלו לכל הסיפור בשיר THIS SONG , פרודיה צינית ומקסימה.

 

הנה המילים של THIS SONG

This song has nothing tricky about it
This song ain't black or white and as far as I know
Don't infringe on anyone's copyright, so . . .

This song we'll let be
This song is in E
This song is for you and . . .

This tune has nothing Bright about it
This tune ain't bad or good and come ever what may
My expert tells me it's okay

As this song came to me
Quite unknowingly
This song could be you could be . . .

This riff ain't trying to win gold medals
This riff ain't hip or square
Well done or rare
May end up one more weight to bear

But this song could well be
A reason to see – that
Without you there's no point to . . . this song

 

טום וויטס בן שישים.

מזל טוב למיסטר וויטס. האמת היא שכבר בגיל עשרים הוא היה בן שישים. בביוגרפיה שלו הוא מספר איך כנער מעולם לא התחבר למוזיקה ששמעו שאר בני גילו. אלביס והביטלס לא דיברו אליו. הוא אהב את מה שהוריו שמעו, קורט ווייל או לואיס ארמסטרונג. ועדיין, קשה להגיד על היוצר האדיר הזה שהוא ארכאי. להפך, אין הרבה מהפכנים כמוהו ברשימת הגיבורים המוזיקליים שלי.

אז הנה שני דברים שקשורים לטום וויטס. הראשון, למי שבמקרה פיספס, הנה שוב אחד הפוסטים שהכי נהניתי לכתוב על הסיפור מאחורי עטיפת האלבום RAIN DOGS .

והנה גיא חג'ג' כותב בבלוג שלו  על השתלשלות העניינים שגרמה לי לבלות את הימים האחרונים באולפן הקלטה ולהשתתף בפרוייקט המרגש הזה .

אז בקרוב, אפרסם את השיר כאן בבלוג, כולל מספר תרגומים.

וכמה סיפורים מאחורי השירים שהיו בהרצאה שנתתי על ג'ורג' הריסון, לבקשת כמה אנשים שכתבו לי מייל.

בקרוב..