מה זה דבר קטן וכחול? חוץ מדרדס?

"small blue thing" הוא השיר השני שסוזאן וגה שרה בהופעה והוא היה אחד הרגעים המרגשים בהופעה אתמול. נהניתי והתענגתי כלכך, וגם אם הייתה אכזבה לקהל של ההופעה הראשונה (בה אני הייתי) שהיא לא שרה את "בליברפול", הופתעתי והתרגשתי כשהיא שרה את  MY FAVORITE PLUM, ובעיקר את אחד השירים הכי טובים שלה לדעתי, (עליו כתבתי כאן) PENITENT. שמחתי מאד גם כשהיא שרה את "the man who "played God, השיר הטרי ביותר שלה מתוך הפרוויקט של דיוויד לינץ' – דיינג'רמאוס – ספרקלהורס.

כמו שכבר כתבתי כאן, האלבום שלה BEAUTY AND CRIME  הוא יפייפה ובחרתי בו כאחד מעשרת האלבומים של 2007. באותה נשימה הזכרתי את העובדה שזה מתסכל שחלק עצום מהקהל שאוהב אותה מתחילת הדרך לא מקבל הזדמנות, בעיקר מהרדיו, להכיר את השירים הנוספים שלה. NEW YORK IS A WOMAN זה שיר שהיה יכול להכנס לפלייליסט של גלגלצ אם רק הייתה לעורכים שם טיפה של יצירתיות. בטח שהשיר PENITENT היה יכול להיות להיט. יש לו פזמון סוחף ומרגש. נדמה לי שאין דוגמא טובה יותר מאשר העובדה שביציאה מהמופע, בדוכן הדיסקים  של רשת חנויות "צליל", הדיסק היחידי שמכרו שם היה הרטרוספקטיבה. כשלעצמו, זה אוסף מצויין ועשיר, אבל קהל שאהב בהופעה את שיריה החדשים מתוך beauty and crime לא יקבל אותם באוסף הזה. המוכר מ"צליל" אמר לי שאין להם ברשת החנויות את שני האלבומים האחרונים שלה, ושיש בעיה עם הייבוא שלהם. אין לי מושג אם הייתה כאן פאשלה של "צליל" שלא נערכו בזמן או שזה פונקציה של ביקוש, ולא היה ביקוש למוזיקה שלה לאחרונה, עד להופעה. מה שבטוח, אין סיבה שהאלבומים האחרונים והמצויינים שלה לא יקבלו את תשומת הלב הראוייה, כמו שקיבלו אלבומיה הראשונים.

לקינוח, תכננתי לשלוף כאן את השיר הבא :

 במסגרת הקראש רב השנים שלי עליה, נזכרתי בשיר שאותו שמעתי לראשונה ב 1986 כשגרתי עם ההורים בניו-יורק למשך שנה. יום אחד בשוטטותי היומית בחנות תקליטים בסיינט מרקס פלייס, תוך כדי דפדוף בתקליטים של הסמית'ס, צדה עיני, ממש בשכנות לסמית'ס, תקליט של להקה שנשמעת מאד דומה לסמית'ס – THE SMITHEREENS , שזה רסיסים (אז לא ידעתי את זה. זה היה שם שנראה לי כמו ניסיון להדמות בצליל ללהקה האהובה עליי) . רק מסקרנות הפכתי את העטיפה. פתאום אני מגלה הפתעה משמחת. אחד מהשירים הוא דואט עם סוזאן וגה. ביקשתי מהמוכר להשמיע לי. שיר מקסים. לא סתם מקסים. שיר באמת נפלא.

קניתי את כל התקליט (המשובח כשלעצמו) באותו רגע.

שימו לב כמה הקול שלה נשמע אחרת מבדרך כלל. גבוה ופגיע יותר. ובעיקר שימו לב כמה שהיא שובת לב בקליפ הזה.

 
http://www.youtube.com/v/mlOVlqUcB8A&hl=en&fs=1&

 

האהוב מליברפול.

נשבע לכם שתכף זה נגמר, כל הפסטיבל סוזאן וגה שערכתי כאן בימים האחרונים. אבל הנה, בעוד מספר שעות היא תעלה על הבמה בהיכל התרבות ואני אהיה שם. לכבוד הפיניש ליין, שני שירים מרגשים ביותר, שניהם על אותה דמות, אדם אמיתי, בחור מליברפול שסוזאן וגה התאהבה בו כשהייתה צעירה במשך מחנה קיץ. השיר "צועני", מאלבומה השני, מספר על פגישתם והתאהבותם עד לפרידה הכואבת כשהוא נאלץ לחזור לאנגליה. והשיר המדהים "בליברפול" שנכתב שנים אחרי פגישתם,  מצייר תמונה כואבת, די קודרת, של שניהם, מצולקים מהזכרונות.

 

 GYPSY

You come from far away
With pictures in your eyes
Of coffeeshops and morning streets
In the blue and silent sunrise
But night is the cathedral
Where we recognized the sign
We strangers know each other now
As part of the whole design

Oh, hold me like a baby
That will not fall asleep
Curl me up inside you
And let me hear you through the heat

You're the jester of this courtyard
With a smile like a girl's
Distracted by the women
With the dimples and the curls
By the pretty and the mischievous
By the timid and the blessed
By the blowing skirts of ladies
Who promise to gather you to their breast

Oh, hold me like a baby…

You have hands of raining water
And that earring in your ear
The wisdom on your face
Denies the number of your years
With the fingers of the potter
And the laughing tale of the fool
The arranger of disorder
With your strange and simple rules
Yes now I've met me another spinner
Of strange and gauzy threads
With a long and slender body
And a bump upon the head

Oh, hold me like a baby…

With a long and slender body
And the sweetest softest hands
And we'll blow away forever soon
And go on to different lands
And please do not ever look for me
But with me you will stay
And you will hear yourself in song
Blowing by one day

http://www.youtube.com/v/Zpy3sRBMTrI&hl=en&fs=1&

 

IN LIVERPOOL

In Liverpool
On Sunday
No traffic
On the avenue
The light is pale and thin
Like you
No sound, down
In this part of town
Except for the boy in the belfry
He's crazy, he's throwing himself
Down from the top of the tower
Like a hunchback in heaven
He's ringing the bells in the church
For the last half an hour
He sounds like he's missing something
Or someone that he knows he can't
Have now and if he isn't
I certainly am

Homesick for a clock
That told the same time
sometimes you made no sense to me
if you lie on the ground
in somebody's arms
you'll probably swallow some of their history

And the boy in the belfry
He's crazy, he's throwing himself
Down from the top of the tower
Like a hunchback in heaven
He's ringing the bells in the church
For the last half an hour
He sounds like he's missing something
Or someone that he knows he can't
Have now and if he isn't
I certainly am

I'll be the girl who sings for my supper
You'll be the monk whose forehead is high
He'll be the man who's already working
Spreading a memory all through the sky

In Liverpool
On Sunday
No reason to even remember you now

זה הקליפ של "בליברפול".

וזה מהופעה חיה.

http://www.youtube.com/v/VrbFeSg6DZ4&hl=en&fs=1& 

 

אז הנה עוד שני שירים של סוזן וגה

וגם שניהם לא מושמעים ברדיו (כמו שביקשו ממני בתגובות בפוסט הקודם).

 השיר הראשון הוא השיר שפותח את אלבומה הלפני -אחרון SONGS IN RED AND GREY  שהוא גם נחשב ל"אלבום הגירושים" שלה (היא הייתה נשואה למפיק המוזיקלי מיטשל פרום, שגם הפיק לה את שני האלבומים שקדמו לאלבום הזה).

לשיר הזה, שפותח את האלבום (והאהוב עלי ביותר) יש טקסט חזק, רב עוצמה, בו היא פונה לעזרה, לסימן, שיפתור לה את חוסר הודאות בחיים. אם הבנתי נכון. הטקסט של השיר הזה הזכיר לי מעט את "אייכה" המדהים של שולי רנד. אין לי מושג למה. בכל אופן, זה באמת שיר חזק, ומשום מה הגרסה היחידה שבהקלטת האלבום שמצאתי ביוטיוב מולבשת על קליפ של סצנות מתוך סרט צרפתי עם דניאל אוטיי וונסה פרדי, נדמה לי שהסרט הוא "נערה על הגשר". אך דווקא יש כח לשידוך הזה בין השיר לסצנות.

שם השיר הוא PENITENT (הבעת חרטה?) והמילים שלו, למי שרוצה, כאן.

 

http://www.youtube.com/v/084PcGc5I48&hl=en&fs=1&

 

השיר השני הוא מתוך האלבום האחרון, NEW YORK IS A WOMAN והוא היה הסינגל (והקליפ) הראשון ממנו. ההשראה לשיר נולדה מציטוט של השחקנית אווה גרדנר שהייתה נשואה לפרנק סינטרה : "היינו מעולים במיטה. רק בדרך ל בידה הבעיות התחילו".

כך גם מתחילות המילים של השיר,עם הבידה.

וזה הקליפ.

 

קרמל וקנמון.

איזה שיר סקסי. ואיזה בס-ליין מעולה יש לשיר הזה. וגם כאן סוזן וגה שרה על קונפליקט פנימי (כמו באחת הפרשנויות שהצעתי לשיר "המלכה והחייל" מהפוסט הקודם). סוזן וגה שאולת האם כדאי לה להתמכר ולהתמסר למושא הפיתוי שלה גם כשהיא יודעת מראש שמוקדם או מאוחר היא תצטער על כך.

 

http://www.youtube.com/v/8JV2PNUlaR8&hl=en&fs=1&

 

וזו גרסה מינימליסטית יותר . (היי, פתאום שמתי לב כמה אידיוטי הוא צירוף המילים "מינימליסטי יותר"). כאן הביצוע הזה הוא מתוך התכנית המצויינת SESSIONS AT WEST 54TH ST והוא אמנם נטול תופים אך הוא חושני לא פחות, בעיקר בגלל הבס השמנוני. אני מת על הבס בשיר הזה, כבר אמרתי?

http://www.youtube.com/v/U-1mIOBbKi0&hl=en&fs=1&

 

 

 

THE QUEEN AND THE SOLDIER

לקראת ההופעה של סוזאן וגה, עוד שיר מאד אהוב עלי, והפעם מתוך אלבום הבכורה שלה שלעולם יזכיר לי פיסות חיים מכתה ט'. עשרים וחמש שנה מאז האזנתי לראשונה לשיר הזה ועדיין אני מתפלפל עם עצמי בפרשנויות לסיפור האגדה הזה. ומה שנחמד הוא שככל שהשנים עוברות נקודת המבט שלי על השיר משתנה. אבל רגע, לפני הכל, הנה המילים (שיר ארוך מאד) :  

The soldier came knocking upon the queen's door
He said, "I am not fighting for you any more"
The queen knew she'd seen his face someplace before
And slowly she let him inside

He said, "I've watched your palace up here on the hill
And I've wondered who's the woman for whom we all kill
But I am leaving tomorrow and you can do what you will
Only first I am asking you why."

Down in the long narrow hall he was led
Into her rooms with her tapestries red
And she never once took the crown from her head
She asked him there to sit down. He said,
"I see you now, and you are so very young
But I've seen more battles lost than I have battles won
And I've got this intuition, says it's all for your fun
And now will you tell me why?"

The young queen, she fixed him with an arrogant eye
She said, "You won't understand, and you may as well not try"
But her face was a child's, and he thought she would cry
But she closed herself up like a fan.

And she said, "I've swallowed a secret burning thread
It cuts me inside, and often I've bled"
He laid his hand then on top of her head
And he bowed her down to the ground.
"Tell me how hungry are you? How weak you must feel
As you are living here alone, and you are never revealed
But I won't march again on your battlefield"
And he took her to the window to see.

And the sun, it was gold, though the sky, it was gray
And she wanted more than she ever could say
But she knew how it frightened her, and she turned away
And would not look at his face again.
And he said, "I want to live as an honest man
To get all I deserve and to give all I can
And to love a young woman who I don't understand
Your highness, your ways are very strange."

But the crown, it had fallen, and she thought she would break
And she stood there, ashamed of the way her heart ached
She took him to the doorstep and she asked him to wait
She would only be a moment inside.

Out in the distance her order was heard
And the soldier was killed, still waiting for her word
And while the queen went on strangling in the solitude she preferred
The battle continued on

כשהייתי צעיר הבנתי אותו ברובד הראשוני, ללא סימבוליות או דימויים, כלומר, סיפור אגדה עצוב בעל מסר אנטי מלחמתי על מדינה שמקריבה חיי אדם תמורת הגחמות השלטוניות שלה.  האזנות נוספות במשך השנים הבהירו לי שהמלכה והחייל הם בעצם מטאפורות ליחסים רומנטים בין גבר לאשה ושהשיר הזה הוא  משל על כח, על שליטה. המלכה (שלרגע אחד לא מורידה את הכתר מהראש – שורה מהשיר) היא האשה שרגילה שהגבר נלחם עליה, על תשומת הלב שלה. החייל לא באמת מת בסוף, אבל היא מעדיפה "להרוג" אותו בלב שלה כאילו לא היה קיים, רק כדי לא להפגע.

ואז התעוררה אצלי עוד זווית לשיר הזה. אולי המלכה והחייל הם בכלל סימבולים לקונפליקט פנימי אצל אדם. המלכה היא רגש, תשוקה, אולי גם נעורים, החייל הוא ההגיון, המוסר, האחריות. החייל דופק בדלת של המלכה ואומר לה שהוא עייף מלהילחם עבורה. הוא חושב שהוא יצליח לשכנע אותה שהיא טועה. המלכה בעצמה יודעת שהוא צודק ושהיא מזיקה לעצמה אבל זה חזק ממנה ( כמו בשורה היפה בשיר – "בלעתי פתיל סודי שורף, הוא חותך אותי מבפנים וגורם לי לדמם"). אבל בלית ברירה היא נאלצת להשתיק את החייל, כלומר את ההיגיון . והיא מוציאה אותו להורג בסוף.

הנה השיר מתוך הדיודי בהופעה חיה.

http://www.youtube.com/v/3JIu_ptKHcI&hl=en&fs=1&

 

האמא של ה – MP3.

הנה משהו שלא ידעתי. השיר TOM'S DINER של סוזן וגה היה השיר המרכזי שנבדק ע"י האיש שהמציא את דחיסת ה – mp3 . למעשה, השיר הזה היה האתגר שלו. הוא הבין שאם הוא יצליח לשמר את החום האנושי והנשמה שנבעו מהשירה של סוזן וגה בשיר שהוא נקי מכלי נגינה אז הוא יחולל מהפכה באופן צריכת המוזיקה.

הנה פסקה מכתבה על הנושא:

Back in the early 90s, an engineer named Karl Brandenburg was wracking his brain for a way to compress music files without losing their quality, when an insistent, dulcet a capella voice came drifting toward him up the hallway of the German Aerospace Center.  It was rich and soft but imperfect in a way that made the singer unique, and it gave Brandenburg an instant intuition:  if he could digitize it while still retaining the artist's soul, so to speak, he would have his ideal file format.  The song was "Tom's Diner", the singer was Suzanne Vega, and it's why the New York musician is sometimes referred to as "the mother of MP3", the file format that made the flowering of music culture across the Internet possible.

—————————————-

והנה משהו נוסף שהתגלה לי. בית הקפה עליו נכתב השיר (ובו סוזן וגה גם כתבה את המילים בזמן אמת) הוא זה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואני בכלל לא ידה -ידה -ידה-דעתי את זה!

מזל שיש ויקיפדיה.

 

על סוזן וגה, אביתר בנאי, מדנס, ו – they might be giants

חוץ מהעובדה שאני מעדכן את הבלוג לעיתים רחוקות מדי, כך מסרו לי ברחוב לאחרונה, שמתי לב שהפוסטים התקצרו ונהיו ספציפים לנושא מסוים בכל פעם. אז הנה הזדמנות לפזר הרבה דברים שהצטברו אצלי בזמן האחרון בענייני מוזיקה.

——————-

מעבר לכך שהדיסק החדש של אביתר בנאי הוא מאד מאד יפה, נדמה לי שזו דוגמה נהדרת לערך האמנותי  שיש בקנייה של הדיסק ולא להוריד אותו ברשת. עיצוב העטיפה והאיורים שמעטרים גם את החוברת הפנימית (כולל עיצוב הטקסט) הם חלק בלתי נפרד מהחוויה של השירים והמוזיקה. מדובר בצייר בשם עירד דיין וכשחיפשתי אותו בגוגל ראיתי שהוא צייר ממצפה רמון. האיורים שלו מאד מינימליסטים אך כל אימג' בחוברת מתכתב באופן מקסים עם התחושה שנובעת מהשיר. וכך, למשל, איור קטן בדופן החוברת של זאב נקשר לציטוט מתוך "אותיות פורחות באוויר". וחוץ מזה, שוב, אחלה דיסק.

——

ומאביתר המלנכולי אל הדיסק הכי כיפי שאני מאזין לו לאחרונה. מדנס !!! מדהים איך להקה שהתחילה לפני שלושים שנה והספיקה לקבור את עצמה מספר פעמים מצליחה להביא אותה בדיסק כה מושלם. כשהייתי בלונדון לפני כחודש השמיעו אותו בכל חנות תקליטים שנכנסתי אליה. אפשר להגיד שהם בחזקת אלוהים באנגליה ואכן כל האלבום החדש שלהם – THE LIBERTY OF NORTON FOLGATE – הוא שיר הלל ללונדון על שלל המקומות והטיפוסים שמאפיינים אותה. בחיי שהעולם יראה כל-כך יותר מגניב אם הוא יתנהל לפי הפסקול של מדנס.

הנה הסינגל שלהם DUST DEVIL

http://www.youtube.com/v/N7zYpITAhKQ&hl=en&fs=1&

 

עוד להקה סופר-כיפית היא  THEY MIGHT BE GIANTS  שבהם התאהבתי לפני הרבה שנים, במיוחד כששרו את הפתיח של "מלקולם באמצע",  אחת מהסדרות האהובות עליי אי-פעם. רק עכשיו גיליתי את פרוייקט הפודקאסט המקסים שלהם לילדים, ומסתבר שהם גם זכו בגראמי על האלבום שלהם מהשירים האלה. בתור אבא שנאלץ לראות בהופ קטנטנים תכניות של רינת גבאי אני רק יכול לחלום על תוכן כזה גם אצלנו.

 

http://www.youtube.com/v/m3Kgj6EiZtw&hl=en&fs=1&

 

ועוד אחד

http://www.youtube.com/v/cTpWuiaThxs&hl=en&fs=1&

 

———————————————————————————————————

מאד נהניתי לקרוא את הראיון של בן שלו  עם סוזן וגה במוסף "גלריה" של יום שישי. כתבתי כבר מספר פעמים בבלוג הזה כמה אני מעריץ את המוזיקה שלה, שלא לדבר על העובדה שהיא בין כותבי הטקסטים הטובים ביותר שאני מכיר. אני מודה שאני מתחרפן בקטנה כשיוצא לי לשמוע אנשים שאומרים "אבל יש לה שירים חוץ מלוקה וטומ'ס דיינר?". האשמה היא כמובן בתחנות הרדיו המשעממות כמו גלגלצ ולא במוזיקה שסוזן וגה עשתה בחמש עשרה שנה מאז לוקה. (ויש לציין ששלושה שירים נוספים שלה כן מושמעים פה ושם בגלגלצ – מרלנה און דה וול, אין ליברפול וקרמל). באלבום האחרון שלה יש לפחות שני שירים מעולים וקליטים שהיו יכולים להכנס לפלייליסט של סופשבוע רגוע למשל. בכלל, האלבומים האחרונים שלה הם נפלאים ואף אחד לא יודע על זה. אני חשבתי שהאלבום שלה BEAUTY AND CRIME הוא מעשרת האלבומים הטובים שיצאו ב – 2007 . עשיתי קופי פייסט לטקסט שכתבתי על האלבום הזה בפוסט האלבומים הטובים  שכתבתי בסוף 2007. הנה:

סוזאן וגה הוציאה השנה את האלבום הכי יפה שלה .  אני פשוט נפעם מהכשרון שלה כל פעם מחדש. בראש ובראשונה, בגלל שהטקסטים שלה הם מהחכמים והעמוקים שיש בעולם המוזיקה הפופולרית, לדעתי. בגלל שכמלחינה היא עדיין לא איבדה את זה גם אחרי עשרים שנה והיא ממשיכה להלחין מנגינות שלא נופלות באיכותן מ"מרלנה און דה וול". בגלל שהיא נטולת פוזה של יוצרת אלטרנטיבית עכשווית אבל עדיין עושה מוזיקה אמיצה מדי בשביל להמשיך למכור בוחטות.  בגלל שהיא יודעת לכתוב על האנשים הקטנים בציוריות קולנועית עוד מימיי "המלכה והחייל". בגלל שסוזאן וגה  יכולה לעשות בית-ספר לכל הסינגר – סונגרייטריות  שלפחות מבחינת ההייפ ויחסי הציבור כבשו את קהל האינדי והאלטרנטיב יותר ממנה בשנים האחרונות.
האלבום האחרון שלה מוקדש לאחיה טים וגה שנפטר השנה ולעיר ניו-יורק שהייתה אהבתו הגדולה. .. חלק מהשירים מספרים את הסיפור הביוגראפי של האח, כמו השיר על הזכרונות שלו מהרחוב בו הוא גר, או יצירת המופת הנפלאה "ניו-יורק היא אשה" בה גדולתה כתמלילנית מחוננת  מגיעה לשיאים כשהיא משווה בשיר את ההכרות עם ניו-יורק להתאהבות באשה, כולל המשפט הכי יפה ששמעתי השנה בשיר:  

  new york is a woman she will make you cry, and for her you're just  another guy"

 

והנה עוד ראיון מ 1992  לרגל יציאת האלבום השלישי שלה, ומי שמראיין אותה הוא לא אחר מאשר הגיבור שלה לאונרד כהן, ועל פי הראיון מסתבר שהוא מעריץ אותה לא פחות.

אז למרות שההופעה שלה בהיכל התרבות היא סולד אאוט (ומזל שהוסיפו עוד הופעה אליה רכשתי כרטיסים באיחור מטומטם) החלטתי לפמפם במהלך השבועיים הקרובים שירים שאני אוהב במיוחד מהרפרטואר שלה. הנה השיר "ניו יורק היא אשה" . השיר כאן הוא לא בגרסת האלבום אלא ביצוע אקוסטי מהופעה בטלויזיה הצ'כית(!).  הוידאו באיכות רעה אבל זה ביצוע נפלא.

http://www.youtube.com/v/SJ4bFartWB0&hl=en&fs=1&