אלביס, כוס תה? לא


קריירות של מוזיקאים ותיקים הן דבר מרתק להפליא. אי אפשר לתחזק רפרטואר מוזיקלי של שלושים ומשהו שנה בלי לאכזב, בלי לטעות, בלי לחפש מקורות השראה חדשים שיעוררו רעב. מבחינה זו, לאלביס קוסטלו יש את אחת הקריירות המגוונות והמאתגרות שאני מכיר. הוא זיגזג בין כל כך הרבה ז'אנרים מוזיקליים בחייו עד שאם יספרו שהאלבום הבא שלו יהיה מורכב משירי יודל, זה כלל לא יפתיע את מעריציו. הוא נגע בהכל – מפאנק עד ג'ז, מקאנטרי עד רביעייה קאמרית – והתחושה היא שכל תחום שהוא פלרטט איתו התאים לו ככפפה ליד.

קוסטלו, שהוא דור שלישי למשפחת מוזיקאים, מכיר מוזיקה. לא במקרה בחר בו המגזין "וניטי פייר" לכתוב להם רשימה של 500 (!!) האלבומים האהובים עליו. למעשה, חוץ מפול וולר, שגם הוא, כמו קוסטלו, התחיל מתנועת הניו ווייבפוסט-פאנק ובהמשך חייו שילב את השפעות הסול והג'ז ביצירה שלו, אין עוד אמן בגילו שכל כך סקרן להתנסות בהרפתקאות מוזיקליות חדשות (היחידי שמתקרב לפתיחות הנועזת הזו, גם אם בפיגור של 20 שנה, הוא בק).

 

  

קישורים:

 

אבל הכי חשוב: אין כמעט אף זמר שאני מעריץ באותו הלהט שבו אני מעריץ את קוסטלו מאז גיל חמש עשרה. אולי חוץ מדיוויד בואי והביטלס. אני זוכר איך זה התחיל בינינו, אותו רגע מכונן בכתה ט', בו שמעתי לראשונה את "אליסון" וידעתי מיד שהאיש הזה עושה מוזיקה שמדברת אליי. השירה שלו בבלדה הזו פשוט הרגה אותי, בעיקר בלחן המופלא של הפזמון (באחד מראיונותיו, אגב, סיפר קוסטלו שהושפע בכתיבתו ישירות מהפזמון של "Ghetto Child" של הדטרויט ספינרס).

 

באותה תקופה יצא לי לראות בטלוויזיה (אני חושב שזה היה בפינה של קוטנר ב"זהו זה") את הקליפ לאחד מלהיטיו הגדולים, "Every Day I Write a Book". אוטומטית נכבשתי במוזרות הקוּלית-גיקית של היצור הזה. אפילו באקסנטריות של זמרי האייטיז הוא הצליח לבלוט באאוטסיידריות שלו.

 

תקליט הקוסטלו הראשון שקניתי היה אלבום אוסף שלו: מבחר שירים מושלמים שפלפלו לי את החיים במשך כמה חודשים טובים. קצת לאחר מכן, בשנת 89', רכשתי את האלבום "ספייק", שבדיוק יצא אז, וידעתי שאלביס קוסטלו הוא אמן שהייתי רוצה שיהיו לי את כל התקליטים שלו בבית. מאז, אני מקפיד לקנות כל אלבום שהוא מוציא. בראיון וידאו שנערך כאן בוואלה! לפני שנתיים, נשאלתי איזה אמן שולט בדיסקייה שלי. אלביס קוסטלו היתה התשובה. 27 אלבומים שלו, חלקם בוטלגים. ניל יאנג ודיוויד בואי נושפים בעורפו.

ועדיין לא אמרתי מילה על המילים. קוסטלו הוא להטוטן טקסטים. הוא אשף של משחקי המילים. (אני משוכנע שאם הוא היה דובר עברית הוא היה אוהב את מאיר אריאל). הוא לעולם לא מתיפייף או מתנחמד בכתיבה שלו. להיפך, הוא מושחז, אכזרי וסרקסטי. (באחד משיריו הקיצוניים, לא רק שהוא מאחל למרגרט תאצ'ר למות, הוא גם מצהיר שהוא יהיה זה שישמח לדרוך על העפר של הקבר).

 

הוא גם אלוף בלכידת הניואנסים העדינים שמתארים את האהבה או הזוגיות. יש לו יכולת לדחוס עומק של ספר שלם בשיר של שלוש דקות. למען האמת, כמה שלא נברתי בשירים שלו עד היום, אני עדיין מתקשה לפענח חלק גדול מהם. הוא הריץ אותי למילון אינספור פעמים. חבל שאין ספר קסוטו מיוחד לקוסטלו. קסוטוסטלו.

 

קישורים:

 אתמול התבשרנו שקוסטלו יגיע בקיץ לקיסריה. יש להניח שעיקר ההופעה יוקדש לאלבום האחרון שלו, "Secret, Profane & Sugarcane", שאותו הוא מקדם. זהו אלבום קונספט מתוק ביותר, כולו מוקדש לשירי קאנטרי והבלו גראס.

אבל אם מותר להביע משאלה, הייתי רוצה לראות את קוסטלו עומד על הבמה בקיסריה ונותן בראש כמו פעם. לעזאזל, לפי האלבום הלפני אחרון שלו, "מומופוקו", והביצועים שלו בתוכניתו "ספקטקל" שבערוץ סאנדנס, האיש הזה עדיין יודע לצרוח. תנו לי לראות אותו מוציא את הורידים ב"פאמפ איט אפ" ו"רדיו רדיו" ואני מאושר.

כמובן שאין סיכוי שהקהל הישראלי ייתן לו לרדת מהבמה בלי לשמוע אותו זועק "איי וונט יו", אחד השירים הגדולים אי פעם על האובססיה שבאהבה. אבל בכל מקרה, מה שהוא לא ייבחר לשיר, בשבילי זו תהיה הגשמת חלום לראות אותו בקיסריה. למרות שבז'אנר המזרחי הוא עדיין לא נגע…

קישורים:

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

12 Responses to אלביס, כוס תה? לא

  1. מאת שרון ג:

    אלביס קוסטלו. מלך אמריקה. מלך צ'לסי. מלך מחפשי הפנינים ובוני הספינות. הצבא של אוליבר פוגש את ברט בכרך. האיש שהמילים שהזכיר את המילה "פלשתינה" בסוף שנות השבעים ("לונדון מלאה ערבים")

    קול פורטר ובכרך פוגשים את עכברושי התמזה המצחינים. אי אפשר עם הבן אדם הזה. הוא מדהים מכדי להיות אמיתי. כבר שלושים שנה שהטעויות המבריקות שלו הן רגעי השלמות המוזיקליים והמילוליים הבודדים שהאוזן יכולה לומר "לזה אלוהים התכוון". תשמע, הכתיבה שלך על מוזיקה מידבקת בהתלהבות שלה, ואפשר להפליג ולהפליג עוד ועוד ועוד ועוד

    רק על
    spike
    אפשר לכתוב מגילה

    אגב, פיונה אפל. פיונה.

    היש שיר קינאה ירוק ומר יותר מזה? השיר הזה, יחד עם
    for the one i love
    של אר.אי.אם, הם שירי המרור המרושעים הכי איומים שקיימים, שמתחפשים לשירי אהבה. יחד עם "וידוי" של פן ו"זמר שלוש התשובות" של אלתרמן. זה לא אהבה, זה שטני מכדי להיות אהבה. אולי זה רעיון לפורים, לעשות פוסט על שירים שמתחפשים לשירי אהבה או שמתיימרים לתאר אהבה ועושים ההפך
    או שירים מתהפכים שכאלה, יש עוד כמה

  2. מאת איל:

    כתבת נהדר על יוצר ומוזיקאי אדיר. כמה תוספות-דומה שלצד ריבוי הז'אנרים וכו', הרי שצד הקאנטרי היה תמיד חזק ויציב אצל קוסטלו ומשהו ממנו מופיע בכל אלבומיו. בכל זאת- ריבוי הצדדים מתבטא גם בשיתופי פעולה רבים- עם ברט בכרך,צ'ט בייקר, כריסי היינד,רביעיית מיתרים, פול מקרתני, מרק ריבו, וכמובן טי בון ברנט, ועוד ועוד.
    צודק/ת שרון שספייק לבדו ראוי למגילה. תודה על לינק ה-500, מעניין.וכמובן שמסקרן ביותר איזה תמהיל ירקח לנו קוסטלו בקיסריה.

  3. מאת עידן אלתרמן:

    שרון – רעיון מצויין לכתוב פוסט שירים שהתחפשו. אחשוב על זה, ותודה על הכתיבה שלך. ואכן ספייק הוא אלבום מופתי, למרות שאני מעריץ את קינג אוף אמריקה והאלבומים הראשונים אף יותר

    אייל – אני חושש שבקיסריה הקהל הישראלי עלול להתאכזב. אין הרבה סיכוי ל – איי וונט יו, הוא לא מבצע את השיר הזה כבר שנים. לעומת זאת, את אליסון הוא יבצע לדעתי. בכל אופן, הבעייה בהופעות האלה היא שהקהל הישראלי לא עושה "תחקיר" על האלבומים האחרונים שהאמן הוציא ולכן מתבאס. אני משוכנע שהוא יבצע הרבה הרבה שירים מהאחרון שלו

  4. מאת עידן וילנצ'יק.:

    חמשת האלבומים הגדולים ביותר של אלביס קוסטלו בעיניי הם: My Aim is True, Armed Forces, This Year's Model, Imperial Bedroom ו Spike.

  5. מאת איל:

    לי אישית אין בעייה שיבצע חומר מההאלבום האחרון, וגם מקודמו, שניהם טובים. אני מניח שכן ישלב פה ושם גם חמרים היסטוריים. נטיית הקהל הישראלי מוכרת, אבל איכשהוא בא לי לקוות שמי שיגיע להופעה הזו יהיה פתוח.

  6. מאת שרון ג:

    בגלל ענייני מימשק, אני מניחה. פשוט לא מזהה בעצמי את מה שכתבתי. ממש מבואסת. גם שמות של שירים נעלמו, למשל
    i want you
    אליו התכוונתי כשיר אהבה מתחפש

    לא חשוב
    לא נורא
    יצאתי חומוס

  7. מאת התוהה למה:

    כאילו, נראה לי שאתה חולה על אלביס קוסטלו.
    תיסלם עליך.

  8. מאת אביטל:

    האם תואיל לכבד אותנו בדעתך על ביטול המופע בתור מעריץ מחד ובתור אומן מאידך
    ?

  9. מאת עידן אלתרמן:

    מה, ההופעה התבטלה???

  10. מאת אורן:

    אם היה לי רצון כלשהו להקשיב לו, הרצון הזה התאייד
    וצודק
    הבסיסט של קייס צ'ויסט

    http://www.notes.co.il/alterman/65158.asp

  11. מאת עידן וילנצ'יק:

    לאלביס קוסטלו יצא בימים אלה אלבום חדש בשם National Ransom ולמרות שמדגדג לי לשמוע אותו ולאף אחד לא אכפת הרי מה דעתי בקשר לקוסטלו וביטול ההופעות שלו בארץ בקיץ האחרון,אני לא מקשיב לאלבום.אולי אני מעניש רק את עצמי אבל זו המחאה שלי.הייתי שמח גם אם לא היו משמיעים שירים מתוכו ברדיו אבל זה כבר לא בהשפעתי.אני יכול רק לקרוא מעל במה זו להחרים את קוסטלו ככל הניתן ולקוות שמישהו יקשיב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: