איזו מציאות זו הייתה.

אסף אסולין הוא בוגר סם שפיגל שביים מספר קליפים, בין השאר הקליפ המעולה ל"הומור" של שלומי שבן. הוא שלח לי במייל קליפ שעשה לשיר של אביתר בנאי – הרמח"ל. גם הוא מקסים לדעתי. הנה הוא. (לחצו על המסך למטה, להגדלה)

http://vimeo.com/moogaloop.swf?clip_id=3540866&server=vimeo.com&show_title=1&show_byline=1&show_portrait=0&color=&fullscreen=1
אביתר בנאי – הרמח"ל from asaf on Vimeo

 

שריר כאב, עובר ושב.

"המתאבק" הוא אחד הסרטים המרגשים שראיתי בזמן האחרון. רנדי THE RAM היא אחת הדמויות המקוריות שראיתי על מסך הקולנוע מזה זמן רב. הסרט הזה, הדמות הזו, נגעו לי חזק בלב.

 התאכזבתי כשמיקי רורק לא לקח אוסקר ולא רק בגלל ההזדמנות לשמוע ממנו נאום זכייה פרוע עתיר פאק יו'ז. לא ראיתי עדיין את מילק –  עפ"י הטריילר שון פן מעולה בסרט הזה –  שזה לא מפתיע כי הוא שחקן (ובמאי) נפלא, אבל שון פן עוד יעשה תפקידי אופי שיביאו לו ים של פרסים. לעומת זאת מסקרן לאללה לדעת מה יקרה לקריירה של מיקי רורק אחרי הסרט הזה. מה שבטוח, תפקיד כמו "המתאבק" הוא תפקיד של פעם בחיים,  לא רק בגלל שהוא מחזיק כל סצנה על הכתפיים החבולות שלו אלא בעיקר בגלל הסינכרון הלא-ייאמן בין הדמות לבין הביוגרפיה האמיתית של השחקן.

כמו רבים שאהבו קולנוע בשנות השמונים, גם אני הערצתי את מיקי רורק. הסרט "דיינר" בו הוא משתתף מככב קבוע ברשימת עשרים הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים ואת "ראסטי ג'יימס" ראיתי איזה שמונה פעמים בסינמטק חיפה כשהייתי נער. הוא היה הפונזי של הדרמה. מיסטר קול. חלמתי להיות כמו מיקי רורק אבל איכשהו משכתי יותר לכיוון הוודי אלן. קצת הצטערתי שהצפייה שלי ב"מתאבק" הייתה לאחר שראיתי ביו-טיוב את נאומי הקאמבק האובר מודעים לקוליות שלהם בפסטיבלים למינהם. איזה בוקס לבטן זה היה יכול להיות אם הייתי מגלה אותו לראשונה אחרי שנים כמו שהוא בסרט, בו הוא נראה כמו תמונת פוטושופ שעושים בתכניות לייט-נייט  – כך ייראה הבן של ה – HULK וקירסטי אלי!!!  אבל עדיין, מאחורי עור הפנים החרוך והפרצוף שהשמין קיים עדיין החיוך הממיס ושובה הלב, אותו חיוך שגרם לי לאהוב מיידית כל דמות שהוא גילם, בעיקר כשגילם מאניאקים. יש סצנה בסרט – זהירות ספויילר קטנטן –  שבה הוא מתחיל בתהליך פיוס עם הבת שלו ממנה התעלם במשך שנים. ושם, בסוף הסצנה כשהיא נפרדת ממנו הוא מביא את החיוך הזה ופתאום זה אותו מיקי רורק מ"דיינר".

המתאבק הוא סרט על כאב. סיפור על אדם שמתפרנס מכאב פיזי, שמגשים את עצמו דרך הכאב הזה אליו התמכר במשך השנים. אבל הוא בורח מהכאב האמיתי, הכאב הנפשי שהוא מעולל לבת שלו ובעיקר לעצמו. עם הכאבים האלה הוא לא מסוגל להתמודד. אהבתי את האלגוריה הזו.

סרט חזק.

————–

וכמובן, השיר הנפלא הזה של ברוס ספרינגסטין. איזה שיר מרגש. בימים האחרונים השיר הזה, שסוגר את האלבום האחרון והמאד מוצלח שלו רץ אצלי חזק ברמקולים. הנה הוא, למי שבמקרה החמיץ את יופיו.

http://www.youtube.com/v/uK6smwWg8bc&hl=en&fs=1