גנוב על השיר הזה.

לפני שבועיים הרציתי על ג'ורג' הריסון במועדון המוזיקה בקוזה נוסטרה. אלבום הסולו הראשון שלו, ALL THINGS MUST PASS הוא לדעתי מהאלבומים הכי טובים של שנות השבעים והוא ללא ספק מתמודד אצלי בתואר "אלבום הסולו של חבר ביטלס" הכי טוב, יחד עם PLASTIC ONO BAND של ג'ון לנון. מה שכל-כך עוצמתי באלבום הזה הוא כמות השירים המצויינים. זה לא ייאמן אבל באלבום הכפול הזה כמעט ואין מנגינה בינונית אחת.  (למעשה הוא אלבום משולש אבל החלק השלישי הוא רק ג'אמים, כיפיים כשלעצמם). באלבום הזה הוא מראה לאמאמאמא של מקרטני ולנון מאיפה משתין הג'ורג', במיוחד לאור העובדה שבמשך שנים הוא הרגיש שהוא בצילם של שני מנהיגי הלהקה, או שהוא לא מקבל את מקום המוזיקלי שמגיע לו . אפילו שיר אדיר כמו all things must pass לא התקבל ללהקה. אבל את סגירת המעגל שלו הוא עשה בצורה מושלמת והביא לאבבי רוד, התקליט האחרון שהביטלס הקליטו,  את שני השירים הכי יפים באלבום. הוא הגיע לפיניש ליין של פרק הביטלס בחייו כמלחין שלא נופל באיכויותיו מג'ון ופול, וזו הייתה יריית הפתיחה שלו לאלבום הסולו שיפיל לכולם את הלסתות.

הלהיט הגדול של האלבום, my sweet lord, הצליח בצורה פנומנלית משני צידי האוקיינוס. הוא כבש את המקום הראשון בבריטניה ובארה"ב, ובצדק. זה לא רק שיר, זה המנון. זה לא רק המנון, זו מנגינת תפילה סוחפת שגם הספקנים הגדולים ביותר שציקצקו בספיריטואליזם של ג'ורג' הריסון נכבשו בקסם ובעוצמה של "מיי סוויט לורד" .

אבל ג'ורג' לא ידע מה מחכה לו מעבר לפינה. מספר חודשים אחרי הצלחת השיר ברדיו, הריסון קיבל הזמנה לבית משפט בטענה שהוא גנב את המנגינה של השיר מ – HE'S SO FINE של להקת ה – CHIFFONS , להיט יחסי משנת 1962. מאותו רגע ג'ורג' הריסון בילה שנים בבית משפט באחד מהקייסים המפורסמים בסוגיית קניין רוחני בתחום המוזיקה. קו ההגנה של הריסון היה שהוא מן הסתם הכיר את השיר של ה"שיפונס" , אבל שהמנגינה של מיי סוויט לורד נבעה ממנו ללא שום קשר ל HE'S SO FINE, ושאם המלודיה ומהלך האקורדים זהים בשני השירים, אי אפשר להאשים אותו בגניבה כיוון שהשיר של ה – "שיפונס" בכלל לא היה לו בתודעה במהלך הלחנת השיר שלו.

השופט קיבל את טענתו של הריסון בעניין חוסר המודעות. אבל עדיין, הוא הפסיד במשפט. הריסון נאלץ להעביר תמלוגים מההשמעות ברדיו וממכירות התקליטים, לא רק של השיר הזה, אלא של כל האלבום, בטענת בית המשפט שהשיר MY SWEET LORD הוא מקדם המכירות של התקליט.

טאפ שיט, הא?

אבל יש בסיפורנו נקמה מתוקה, גם אם לא פיננסית במיוחד. ב – 1976 , לאחר כל הסאגה (שנמשכה כמה שנים בבתי המשפט), גו'רג' הריסון הוציא אלבום חדש בשם 33 ושליש (איך עושים שברים לעזאזל?) ולאותו אלבום הוא כתב את התשובה שלו לכל הסיפור בשיר THIS SONG , פרודיה צינית ומקסימה.

 

הנה המילים של THIS SONG

This song has nothing tricky about it
This song ain't black or white and as far as I know
Don't infringe on anyone's copyright, so . . .

This song we'll let be
This song is in E
This song is for you and . . .

This tune has nothing Bright about it
This tune ain't bad or good and come ever what may
My expert tells me it's okay

As this song came to me
Quite unknowingly
This song could be you could be . . .

This riff ain't trying to win gold medals
This riff ain't hip or square
Well done or rare
May end up one more weight to bear

But this song could well be
A reason to see – that
Without you there's no point to . . . this song

 

טום וויטס בן שישים.

מזל טוב למיסטר וויטס. האמת היא שכבר בגיל עשרים הוא היה בן שישים. בביוגרפיה שלו הוא מספר איך כנער מעולם לא התחבר למוזיקה ששמעו שאר בני גילו. אלביס והביטלס לא דיברו אליו. הוא אהב את מה שהוריו שמעו, קורט ווייל או לואיס ארמסטרונג. ועדיין, קשה להגיד על היוצר האדיר הזה שהוא ארכאי. להפך, אין הרבה מהפכנים כמוהו ברשימת הגיבורים המוזיקליים שלי.

אז הנה שני דברים שקשורים לטום וויטס. הראשון, למי שבמקרה פיספס, הנה שוב אחד הפוסטים שהכי נהניתי לכתוב על הסיפור מאחורי עטיפת האלבום RAIN DOGS .

והנה גיא חג'ג' כותב בבלוג שלו  על השתלשלות העניינים שגרמה לי לבלות את הימים האחרונים באולפן הקלטה ולהשתתף בפרוייקט המרגש הזה .

אז בקרוב, אפרסם את השיר כאן בבלוג, כולל מספר תרגומים.

וכמה סיפורים מאחורי השירים שהיו בהרצאה שנתתי על ג'ורג' הריסון, לבקשת כמה אנשים שכתבו לי מייל.

בקרוב..

שמונה שנים למותו של ג'ורג' הריסון.

אני לא לגמרי זוכר מה היה התקליט הראשון שקניתי. אבל אני בטוח זוכר מה היה הדיסק הראשון. בשנת 1986, כשהייתי בן 16, גרתי בניו-יורק עם ההורים. את שעות אחרי הצהריים ביליתי בחנויות תקליטים, בעיקר בטאוור רקורדס שהייתה עצומה בגודלה ביחס לחנויות התקליטים של המשביר לצרכן שהיו בחיפה. לא אשכח את היום בו נכנסתי לחנות אותה הכרתי ככף ידי ולהפתעתי גיליתי שבמרכז החנות הציבו דוכנים עם…מה זה הדבר הזה?? זה לא נראה כמו קלטות וידאו ולא כמו תקליטים. יש לזה עטיפה ארוכה, מלבנית. אבל כממששים את זה מרגישים בעיקר קרטון.

כך מכרו דיסקים בתחילת הדרך. עם אריזה לא פרופורציונלית. כנראה כי זה היה הפתרון היחיד לאחסן אותם במדפי התקליטים, לפני שמיזערו את התאים במדפי החנויות כדי שיתאימו לדפדוף בדיסקים. שמועות החלו לרוץ בבית הספר שלי ובעיתוני המוזיקה אודות הפורמט החדש, בו אפשר להאזין לאלבום ברצף ניצחי כי לעולם לא יהיו בדיסק שריטות (בולשיט..) והמוזיקה נשמעת הרבה יותר טוב מתקליטי ויניל (גם בולשיט), ואין רעש רקע ( hiss )בין השירים (לא בולשיט, אבל מעורר אצלי געגוע לפעמים).

REVOLVER של הביטלס היה הקומפקט דיסק הראשון שרכשתי בימי חיי, בתחילת 1987. באותה תקופה גיליתי מחדש את הביטלס, כלומר, עד אז הכרתי רק את השירים המוכרים שלהם. היו לי רק את שני אלבומי האוסף שלהם, האדום והכחול. בעצם, הצליל הראשון ששמעתי בחיי אשר בקע מתוך מדיה דיגיטלית היה קולו של גורג' הריסון סופר "אחת שתיים שלוש" בתחילת TAXMAN

לפני כחודש רכשתי שוב את כל הדיסקים של הביטלס בקופסה של ההוצאה המחודשת, והבישול מחדש של הסאונד (שעד עכשיו לא הותאם למדיה הדיגיטלית בהדפסות הדיסקים) הוא פשוט משובח. שלא לדבר על הרסטורציה של עבודת הארט המקורית של העטיפות.

היום לפני שמונה שנים ג'ורג' הריסון נפטר, ולכבוד ציון התאריך הזה אספר על חייו המוזיקליים במסגרת מועדון המוזיקה ב"קוזה נוסטרה" מחר בשעה תשע. במסגרת ההכנות שלי לקראת ההרצאה אני מאזין כחודש לכל האלבומים מתקופת הפוסט ביטלס של ג'ורג' וצפיתי שוב בקונצרט האדיר שאריק קלפטון הרים לכבוד חברו הטוב ואשכרה בכיתי מהתרגשות מספר פעמים.  כמו למשל בשיר הזה , עם השירה הכל-כך מרגשת של בילי פרסטון. צמרמורת בכל הגוף.

 (אגב, בין שלל הנגנים  כאן תוכלו למצוא את קלפטון, ג'ף לין, מקטרני, רינגו, טום פטי, וכמובן את הבן של ג'ורג', דהני הריסון, שהדימיון ביניהם פשוט לא ייאמן)

בקריירת הסולו שלו היו המון שירים נהדרים שלא הגיעו למספיק אזניים. למשל, הנה שיר מאד מרגש מהאלבום האחרון של ג'ורג' הריסון, BRAINWASHED שהוקלט סמוך למותו ויצא רק לאחר שהוא נפטר, כשג'ף לין (מהאלקטריק לייט אורקסטרה ושותפו של ג'ורג' לסופר-גרופ traveling wilburys) והבן שלו, דהני, השלימו את העבודה על השירים לאחר מותו.

http://www.youtube.com/v/_-pfOKPX4Cs&hl=en_US&fs=1&

 

שלושה קטעי יוטיוב.

כל חובב מוזיקה היה נותן כליה וטחול תמורת האפשרות להיות זבוב על הקיר ולצפות איך לחן של שיר אהוב נוצר לנגד עיניו. האגדה מספרת ש"יסטרדיי" של מקרטני התחיל בתור scrambled eggs ובמשך כמה שבועות בכל פעם שמקרטני פגש פסנתר הוא היה מנגן את ההתחלה של השיר עם המילים המקושקשות כחביתה לחברי הלהקה, תוך כדי גישוש עם עצמו, האם זו סתם מנגינה שננעצה בראשו וסופה להתמסמס או שאולי מסתתר כאן שיר רציני יותר. למרבה הצער, אין תיעוד מוקלט של סקיצות ה – scrambled eggs, אבל בדיסק האנתולוגיות של הביטלס יש פנינים אחרות שמתעדות את השלב העוברי של שירים שיהפכו להיות יצירות מופת. "סטרוברי פילדס פוראבר", לדוגמא, עבר כמה מסלולי חיפוש במבנה השיר, כשבתחילתו הוא נפתח בבית ולא בפזמון כמו בתוצאה הסופית. ואם להביא דוגמא לוקאלית, יוני רכטר סיפר לי פעם שכשהוא השמיע בפעם הראשונה לאריק איינשטיין את עטור מצחך, המנגינה של "את אוהבת להיות עצובה ושותקת" הייתה דחוסה יותר, ללא מרווח בין המילים, ואילו אריק איינשטיין הציע להפריד בין המילים בשורה הזו. מה הייתם נותנים בשביל להיות נוכחים ברגע הזה ולראות את השלבים בהם השיר יוצא אל אוויר העולם ?

still crazy after all these years של פול סיימון הוא אחד מהלחנים האהובים עליי, וכמה שמחתי לגלות את האוצר הזה ביוטיוב – פול סיימון מתראיין בטוק שואו של דיק קאבט ומשתף את הקהל בהתלבטות שלו לאן להמשיך עם הלחן לשיר החדש שהוא כתב. יש לו את שני הבתים, אין לו פזמון ( או  c part, תלוי איך מתייחסים לזה). וכן, זה מרגש נורא, לא רק בגלל הפתיחות והנכונות של פול סיימון לשתף את הקהל במחשבות היצירה (ולחשוב שזה היה אפשרי בפריים טיים בשנות השבעים. היום זה היה בלתי מתקבל על הדעת, אני חושב) אבל זה מרגש גם כי  בניגוד אליו, אנחנו כבר יודעים כבר את ההמשך של השיר. כמו בחזרה לעתיד.

http://www.youtube.com/v/jjtOa8d_BHU&hl=en_US&fs=1&

 

והנה עוד משהו שגיליתי עכשיו, צמד מוזיקאים שמקליטים קאברים באולפן הביתי שלהם ואח"כ עורכים את זה לקליפים ביתיים וסופר-גרוביים. הקאבר הראשון לסינגל ליידיס של ביונסה הוא כיפי ומקפיץ, אבל הקאבר השני ל "ספטמבר" של אדמה רוח ואש פשוט עשה לי את השבוע.

http://www.youtube.com/v/oIr8-f2OWhs&hl=en_US&fs=1&

 

http://www.youtube.com/v/xycnv87N_BU&hl=en_US&fs=1&

 

אתם יותר ממוזמנים לצפות.

כחצי שנה אני כותב (לצערי, בעצלתיים) חומר למופע סטנד אפ שאני חולם להציג בבוא היום. זו הייתה הפעם הראשונה שניסיתי את החומרים האלה גם בטלויזיה.

http://www.youtube.com/watch?v=xAo6OhWfjus

 

 

גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר

וכמו בכל ראש שנה, מתחילות המחשבות. האם אגשים את חלומותיי לשנה הבאה? האם אצליח לתקן את דרכיי? בדיוק כעת סיימתי לקרוא את מצעד 500 השירים הישראלים הגדולים שערך מוסף שבעה ימים של ידיעות. המקום הראשון ברשימה, מחכים למשיח, בהחלט מוצדק. זו הבחירה הנכונה לשיר ענק ועל-זמני שמשקף את הישראליות בצורה המקורית והמחאתית ביותר. אבל מההיבט הלגמרי אישי שלי, לא כזה שמייצג קולקטיב ישראלי, יש שני שירים שהייתי מעניק להם את המקום הראשון הפרטי שלי. ואני נחפז להעניק להם את המקום הראשון גם כי הם מעוררים בי אסוציאציות למחשבות שיש לי בראש השנה , וגם כי לאחד מהם נגרם עוול שכלל לא נכנס לרשימה של ידיעות, ואחד מהם הגיע רק למקום ה – 206. "ימים לבנים".

http://www.youtube.com/v/T-JFVOtbU-c&hl=en&fs=1&

"ימים לבנים" זה שיר שמצליח להוריד לי דמעות גם מהברכיים. זהו שילוב מושלם של טקסט מאת הכותבת שהכי מרגשת אותי בעברית לבין אחת מהמלודיות הכי יפות שאני מכיר במוזיקה, לא רק ישראלית. הלחן שלו מצליח להכיל את התוגה שיש במילות השיר בצורה מושלמת. ויש בשיר הזה את השורה האהובה עליי בשירה הישראלית :

"לבבי התרגל אל עצמו ,ומונה במתינות דפיקותיו"

בעיקר אני אוהב את השירה העדינה והצנועה של שלמה יידוב ואת הניגוד שיש בין המילים העצובות, המשלימות עם הבדידות, לבין גוון הקול היפייפה של שלמה יידוב, שיש בו יש משהו מפוייס ורגוע (כמו אחת משורות השיר), אפילו מחוייך. אולי זו ההגדרה המדוייקת לאיך נשמע חיוך עצוב. העיבוד של השיר הזה תמיד יזכיר לי משהו ישראלי שחמק מאיתנו, איזו שלוות בדידות, בעיקר דרך צלילי החליל של שם טוב לוי, שפותחים את השיר. 

————————————–

והשיר הבא, שלא נכנס לרשימה, הוא כבר אופטימי יותר, למרות שהוא גם מעורר בי עצב וגעגוע עז אל הכותב שלו, עלי מוהר ז"ל. כתבתי כבר על השיר האדיר הזה, "כל עוד", (שכתב עלי מוהר ז"ל) כאן בבלוג, בפוסט  "ורוד, עם קורט תכלת" . אני לא מכיר עוד הרבה שירים שמציגים באופן כל-כך יפה את מחזוריות החיים, וכל זה דרך נקודת המבט של אב שלוקח את בנו לבית ספר ונזכר איך אביו לקח אותו כשהוא היה ילד. אחד מהערכים החשובים לישראלים הוא הקשר בין ההורים והילדים, ולכן אני חושב שהשיר הזה מייצג ישראליות לא פחות מ"כשתגדל" של פוליקר, שהגיע לעשירייה הראשונה ברשימת השירים של ידיעות.  ואגב, גם ב" כל עוד"  יש שורה נפלאה:

"גם אם אלך בגיא צלמוות הן לא אירא, גם אם אפול פתאום יאמר ליבי שירה"

מול ההשלמה עם הבדידות הקיומית של השיר "ימים לבנים" , מול ההתבוננות המוותרת של לאה גולדברג "במרוץ הדקים" של השעון, השיר "כל עוד" מציג את הצד השני של הזמן שחולף, איך הוא נותן כח ועוצמה להתפתח ולצמוח.

ויש בי מזה, וגם מזה. אני מכיל בתוכי את שני הקטבים של השירים האלה.

 אני מאחל לעצמי בשנה הבאה להשתדל לא לתת ללב להתרגל אל עצמו יותר מדי, כל עוד הים מתעורר, כל עוד הרוח עולה, כל עוד על שחור הלוח תתנוסס מילה (שורות הבית האחרון בשיר "כל עוד")

http://www.youtube.com/v/1EmWTmBddPw&hl=en&fs=1&

(האיכות של "כל עוד" לא משהו, מומלץ מאד מאד למי שלא מכיר את השיר להאזין לו במקור, מתוך האלבום "מחשבות ואפשרויות" של רכטר ומוהר)

ולסיום, לא התאפקתי מלהביא עוד שיר שמרגיש עבורי מתאים לראש השנה. זהו שיר פשוט הרבה מהשניים הקודמים, יש לו לחן מינימליסטי ביותר, נטול פזמון, אבל בעיניי הוא מרומם ומרגש ביותר. וזה השיר הראשון שקופץ לי לראש כאשר אני חושב על המושג "התחלה חדשה". 

http://www.youtube.com/v/5ClTktEf4CA&hl=en&fs=1&

ואלה המילים שלו:

I'm gonna clear out my head

I'm gonna get myself straight
I know it's never too late
To make a brand new start

I'm gonna kick down the door
I'm gonna get myself in
I'm gonna fix up the yard
And not fall back again

I'm gonna CLEAN up my earth
And build a heaven ON the ground
Not something distant or unfound
But something real to me
But something real to me

All that I can I can be
All that I am I CAN see
All that is mine is in my hands
So to myself I call

There's somewhere else I should be
There's someone else I CAN see
There's something more I can find
IT'S ONLY UP TO ME

I'm gonna clean up my earth
And build a heaven ON the ground
Not something distant on a cloud
But something real to me
But something real to me

I'm gonna clear out my head
I'm gonna get myself straight
I KNOW it's never too late
To make a brand new start
To make a brand new start
To make a brand new start

 

שנה טובה, חברים.

 

i wish i had a river

OKKERVIL RIVER, הלהקה המצויינת, מגיעה לבארבי בשבוע הבא. במסגרת קידום האלבום האחרון שלהם, הלהקה ביקשה מכל מי שמתחשמק לו שיקליט גרסה ביתית אקוסטית, מה שיותר פשוטה, לשירי האלבום האחרון שלהם "the stand ins" (מכאן שמו, אני מניח). חברת ההפקה "מונוקרייב" שמביאה אותם לארץ יצאה ביוזמה דומה וביקשה שישלחו גם להם גרסאות ביתיות לשירים שלהם, לא משנה מאיזה אלבום. נועה מרגלית ויואב רוזנטל , חברים שלי מלהקת ה"קארסיטרס" הציעו שנתאחד ונתפנן על שיר (בנוסף לביצוע הזה שלהם) . אני בחרתי בשיר שאני מאד אוהב, מתוך האלבום המשובח –  THE STAGE NAMES . ואיזה שם נפלא יש לשיר הזה (שהוא גם הלהיט הגדול ביותר שלהם):

"OUR LIFE IS NOT A MOVIE, OR MAYBE" .

מה שתועד כאן בוידאו הוא לגמרי ספונטני, בלי חזרות. את המילים שוברות השיניים של היוצר וויל שף היה בלתי אפשרי ללמוד בע"פ, אז הצבנו לפטופ מול העיניים. אבל היה כיף עולמי. ובאמת זה שיר נהדר. הנה זה.

http://www.youtube.com/v/-gJID7WGCow&hl=en&fs=1&

 

והנה המקור.

http://www.youtube.com/v/ROlCPlnCIfo&hl=en&fs=1&