הברווז.

מהו האושר? הגדרה חמקמקה. פנטזיה שטותית שמתגשמת ביום בהיר? ברור! נצחון הנונסנס על הרצינות הממסדית? כמובן! ומה עם היכולת לראות שוב את העולם דרך המבט המוקסם של ילד? 
לפני שנה בדיוק, בחמישה עשר לאפריל, העמסתי את הבת שלי שירה – אז בת ארבע – על מושב האופניים שלי ורכבנו לככר רבין לראות איך מנפחים ברווז צהוב ענקי על גג של בניין. ככה לפחות הסברתי לה. אני מן הסתם התרגשתי גם מהמשמעות של הארוע, איך חלום של אמן נפלא כדודו גבע סוף סוף מתגשם (ומה חבל שהוא היה צריך למות כדי שזה יקרה).  וכמה מבריק היה החזון שלו –  דמות קומיקס אנרכיסטית שתשב על בניין העירייה האפרורי!!  כי מי בעצם הבלון המנופח בסיפור הזה? הברווז שיושב על הבניין, או האנשים שיושבים בתוכו?
 הגענו לככר בדיוק בזמן לטקס הפתיחה המרגש. כל אחד מהקהל שהגיע קיבל בלון להחזיק בידו. לאחר כמה נאומים קצרצרים של בני המשפחה וקולגות (כגון אנגלמאייר) הקהל התבקש בבת אחת לשחרר את הבלונים. מהרמקולים הביטלס שרו בפול ווליום – רול אפ!! רול אפ טו דה מיסטרי טור!! אני  הסתכלתי על שירה שהרימה מבטה אל עשרות הבלונים שהתמזגו עם השמיים, תוך כדי שהיא מפזמת בג'יבריש עם הביטלס (כן, יש לי ילדה שמעריצה את הביטלס. היא במחנה של ג'ון, אגב). זה היה רגע מושלם. ואז התחילו בניפוח הברווז. הרגליים התמלאו אוויר קודם ומיד אחריהן שאר הגוף שלו הזדקף, כמו תרגיל בפילאטיס. הופתעתי מהמהירות שכל זה קרה. הקהל מחא כפיים בהתרגשות. הנה הוא, יושב לו על הגג ומצפצף על כולנו. אבא, למה בעצם שמים ברווז על הגג? שירה שאלה אותי באותו רגע. למה את חושבת? החזרתי את השאלה אליה. אולי כדי שלאנשים יהיה שמח בלב, היא אמרה. מסביב נעמדו הולכי רגל שהתפלאו מהמחזה ולנהגי המכוניות שעמדו בצומת של הככר התפלק חיוך שטותי, כאילו הילד בן הארבע שבתוכם התעורר לחיים.
עכשיו כל מה שנשאר זה לנפח בלון ענקי של כף-הרגל המפורסמת של מונטי פייטון ולשים אותה על בניין הכנסת. ואז אולי נתחיל להיות קצת נורמלים.  

להקת אבא

היום לפני ארבע שנים נולדה הבת שלי, שירה. הבוקר אחרי שלקחתי אותה לגן פיזמתי באוטו את השיר "father and daughter" הנפלא של פול סיימון מהאלבום האחרון שלו ( על השיר הזה כתבתי כאן  לפני כחצי שנה)  ואז חשבתי כמה נפלאים הם השירים שמוזיקאים כותבים לילדים שלהם וניסיתי להזכר בעוד דוגמאות.

"ביוטיפול בוי" של ג'ון לנון כמובן קפץ לראש. גם "היי ג'וד" שנכתב לבנו הראשון ג'וליאן (דווקא ע"י מקרטני).

בן פולדס כתב שיר מרגש וחכם לבן שלו – "still fighting it" עם המילים הכי מדויקות שאני מכיר על חווית הילדות מהפרספקטיבה של ההורה. ואז אחרי שנה הוא כתב עוד שיר מתוק לבת שלו – גרייסי. 

וכאן פחות או יותר נתקעתי כשניסיתי להזכר בעוד דוגמאות של שירים שנכתבו בהשראת הילדים. מישהו זוכר? חוץ מ"שיר לשירה" ?

 

 

 

 

כבר במבט כחול , את מגלה.

 

 

שירה, לפני שנה.

 
 על העטיפה של האלבום האחרון של פול סיימון יש תינוקת בעלת עיניים גדולות. קוראים לאלבום "הפתעה"  ונדמה שאין שם הולם יותר שממצה את שגרת חווית ההורות בשנותיה הראשונות , זאת בהנחה ש "עייפות כרונית" זה שם פחות מסחרי לאלבום
 
וזה לגמרי ככה. כל יום אני מופתע מחדש. כל גילוי חדש שלה הוא גילוי גם עבורי
 

שירה, לפני שבוע. מגלה תפוח אדמה, באדמה.

 

"אני מאמין שהאור שזורח עלייך יזרח לנצח

ולמרות שאני לא מבטיח שאין שום דבר מפחיד מתחת למיטתך

אעמד למשמר כמו גלוייה של גולדן רטריבר

ולא אעזוב עד שאשאיר אותך עם חלום מתוק בראשך."

( תרגום חופשי לפול סיימון –  father and daughter )

 

 

שירה, לפני שבוע. מגלה גזר באדמה.

 

פול סיימון סוגר את האלבום האחרון שלו עם שיר מתוק שכתב לבתו הקטנה. אני אימצתי אותו כהמנון הפרטי של שירה ושלי. כאן הוא מבצע אותו בתכנית של ג'ולס הולנד האגדי. וכמה שפול סיימון הזדקן כאן, את המילים האלו  כתב אדם שחוזר אל הנעורים שלו, בזכותה.

 

http://www.youtube.com/v/DCTpGf9X8S4

 

שירה ואבא, לפני שנתיים.

——————————————————————————————————

שלושים וחמש שנה אחורה.

פול סיימון כותב שיר מבריק וחכם לבן שלו. כל הורה מכיר היטב את ההרגשה הזו שהוא מתאר:

"ילדון ישנוני, אתה יודע מה השעה?

שעת השינה שלך תכף תגמר

ולמרות שאני יודע שאתה נלחם בזה

 לפי שפשוף העיניים אתה דועך מהר.  כן, די מהר…"

(תרגום חופשי ל–st judys comet)

 

השיר הזה, בלדה מקסימה ואוטוביוגרפית על הניסיון להרדים את בנו, הוא מהשירים הכי יפים שפול סיימון כתב, למרות שמעטים מכירים אותו, או אפילו שמו לב אליו.  ויש בו משפט נפלא – משפט שמזכיר לי מדוע אני כל-כך אוהב את פול סיימון- כי יש לו הומור עצמי מעולה:

 

"אז שרתי לך פעם אחת, שרתי לך פעם נוספת

ואמשיך לשיר עד שההתנגדות שלך תדעך

כי אם אני לא מצליח להרדים את הבן שלי בשיר

זה גורם לאביך המפורסם להראות אידיוט כל-כך…

אידיוט כל כך.."

 

הנה הגרסא היחידה שמצאתי ביו-טיוב לשיר הכלכך מקסים הזה- st judys comet.

(רצוי להתייחס אך ורק לאודיו של השיר, הקליפ הוא סרט ביתי של תמונות סטילס של תינוק דנדש. למרות שזה גם מאד מתוק עם הוידאו…)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 

ורוד, עם קורט תכלת.

 את הידיעה על מותו של עלי מוהר קיבלתי בסמס ביום חמישי בערב, כשהייתי בהופעה חגיגית של ערן צור וחברים, בדיוק בשיר "ערב ב' כסלו "(שיר אובדן). הכרתי את עלי, והיה לי כבוד ועונג לשתף איתו פעולה. יוני רכטר ועלי ארחו את אבי גרייניק ואותי בהופעה משותפת שלהם בצוותא.היה כל כך כיף,ו הכימיה בין שני הזוגות קסמה לכולם שהוחלט לקחת תאריכים נוספים של הסיבוב הזה.  ואכן, כל סופרלטיב שנאמר בימים האחרונים על אופיו ומזגו של עלי מוצדק. איש נפלא. והחיבור של יוני רכטר ושלו, אמנותית ואישית, היה מעורר השראה.

כל אחד מהצמדים שר בהופעה שירים של הצמד השני. יוני ועלי שרו את "ימים של שקט" (שגרייניק הלחין) והם ביצעו כמה שירי שטות שאהבו עוד מ"פלטפוס". בחיי, לראות את האיש שהלחין את עטור מצחך שם על עצמו פאה שחורה ושר שיר במבטא של שורוק זה אושר די גדול.
גרייניק ואני בחרנו, כל אחד, שיר של עלי ויוני לשיר סולו. אבי בחר את שטח ההפקר. אני מיד הסתערתי על "אם יוולד לי ילד". היה לי סוד קטן באותה תקופה כשעבדנו על המופע—אשתי הייתה בהריון בחודש הראשון. כיוון שבשלב מוקדם זה של ההריון נהוג לא לספר לאיש ,הסתרתי מהם את הסיבה האמיתית שזינקתי על השיר הזה דווקא (אם כי גרייניק,בדיעבד,כשסיפרתי לו על ההריון כעבור חודשיים אמר שמיד ידע  כבר בחזרות  ע"פי הדרך שבה אמרתי שזה השיר שאני רוצה לשיר..)

הנה הטקסט. ותיכף ארחיב.
 

אם יוולד לי ילד
ורוד עם קורט תכלת
זה יהיה מפנה חשוב
ולדעתי גם רב תועלת.
הו ילד, הו ילד
אתה תפתח בי דלת
לחדרים שנסגרו מזמן
וזה נעים לי,
וזה מתאים לי,
איזה ילד – לא גדול מדי.

אם יוולד לי ילד
אביגדור, או קוהלת,
אני אסביר לו ת'הבדל
בין סתם יונה ובין צוצלת.
הו ילד, הו ילד,
אני חושב עליך
וכבר עולה בי אמהות גברית

וזה נעים לי,
וזה מתאים לי,
איזה ילד – לא גדול מדי.
והוא צוחק לי,
הוא שורק לי,
ובוכה לי

ואני כבר יודע
שכשאהיה בן מאה
הוא כבר לא יהיה
כל כך קטן
אם נרצה נלך גם לסרט
ואם לא – אז לא,
ואני ארצה לספר
איך הייתי בגילו.

וגם בכדורגל
תהיה לו יד ורגל
הוא עוד יגיע לנבחרת
או שלפחות לסגל
קדימה! להבא
אתה תלמד מאבא
איך לעצור כדור מן האויר!
אני קורא לו –
הוא לא עונה לי
איזה ילד,
ילד קצת חצוף.

וזה נעים לי,
זה מתאים לי –
הוא שורק לי
לא קטן מדי,
לא גדול מדי,
ילד די נחמד.
 

לכאורה, זה טקסט די קליל יחסית ליצירות העמוקות יותר של עלי (גם מבחינת הלחן של יוני). אבל יש בשיר הפשוט הזה כנות כובשת של גבר שמפלל לילד. (אגב,לעלי יש בת בשם שרון מנישואיו הראשונים). אדם שכותב משפט כל-כך נפלא כמו "אני חושב עליך—וכבר עולה בי אמהות גברית" הוא אדם כלבבי. הרגעים הקטנים בשיר בהם הוא מפנטז איך ילמד את בנו לעצור כדור, וילמד אותו להבחין בין סוגי ציפורים, כמו גם חוסר ההתייפפות והידיעה שהילד מתחצף לאבא לפעמים—…פשוט מקסים בעיני.

המשפט שהכי סיקרן אותי היה "ורוד,עם קורט תכלת". קודם כל, אמרתי לעלי, גם לאחר הרבה האזנות לביצוע המקורי של גידי גוב לא הבנתי מה פשר "ורוד ימכור את תכלת". " ג'ויין דה קלאב " ,עלי אמר, "כולם שואלים אותי מה הכוונה ב– ורוד ימכור את תכלת. אז תעשה טובה, כשאתה מבצע את השיר תקפיד לעשות הפרדה בין המילים שיבינו.." והוא הוסיף " והכוונה כמובן אליי . אני ורדרד עם עיניים תכולות" .

ביום ראשון בבוקר היה איור צבעוני של עלי על שער "גלריה" של עיתון הארץ ומיד נזכרתי במשפט ההוא.
 
ואילו היום ,לאחר שאני כבר אבא , הייתי כנראה בוחר לשיר שיר אחר של עלי, אחד היפים ביותר שנכתבו בעברית על חדוות ההורות–  השיר "כל עוד" (מתוך האלבום המשותף שלו ושל יוני – "מחשבות ואפשרויות"). ושימו לב, השיר הזה באיזה שהוא מקום הוא ההמשך הישיר של "אם יוולד לי ילד": 

ילד הולך ברחוב
בבוקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו
משגיח, רואה – לא – נראה
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה

איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתיו,
איך בן הולך לו לבד
ואב בעקבותיו

גבר רואה בחשאי
איך בנו נכנס לכיתה
גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ
וכבר שרים שם בפנים
שיר של שנה חדשה
הו איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה –

שוב הם שרים על הגשם
שוב הם שרים על סתיו
ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב
(א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.)

גבר באמצע הבוקר
גבר בלב חייו
על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב
והוא זוכר שאביו
פעם הלך אחריו
הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו

אך הילדים עוד שרים
שיר על יורה וחצב,
וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו:
גם אם אלך בגיא צלמוות
הן לא אירא,
גם אם אפול פתאום
יאמר לבי שירה

כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד מתחיל פה שוב מהתחלה

כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה
כל עוד על שחור הלוח
תתנוסס מילה

המחזוריות שבשיר– גבר שמלווה את בנו לכתה ונזכר איך אביו ליווה אותו פעם, היא תימה שמעסיקה ומרגשת אותי כבר שנים, והיא כמובן העמיקה עם היותי אבא.

וישנו רגע אחד מסוים בשיר,לקראת סופו, לפני הפזמון הגוספלי המרגש בסוף, בו האב שר "גם אם אלך בגיא צלמוות הן לא אירא\ גם אם אפול פתאום יאמר ליבי שירה" . השילוב של הטקסט והלחן כל-כך סוחף ומרומם בעוצמה שלו, והוא מקבל משמעות חדשה ומצמררת עם מותו של עלי.

אגב, בסוף נולדה לי בת, לא בן, והיא ורודה עם קורט תכלת.

 והיא אכן פתחה לי דלת לחדרים שנסגרו מזמן.