גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר


וכמו בכל ראש שנה, מתחילות המחשבות. האם אגשים את חלומותיי לשנה הבאה? האם אצליח לתקן את דרכיי? בדיוק כעת סיימתי לקרוא את מצעד 500 השירים הישראלים הגדולים שערך מוסף שבעה ימים של ידיעות. המקום הראשון ברשימה, מחכים למשיח, בהחלט מוצדק. זו הבחירה הנכונה לשיר ענק ועל-זמני שמשקף את הישראליות בצורה המקורית והמחאתית ביותר. אבל מההיבט הלגמרי אישי שלי, לא כזה שמייצג קולקטיב ישראלי, יש שני שירים שהייתי מעניק להם את המקום הראשון הפרטי שלי. ואני נחפז להעניק להם את המקום הראשון גם כי הם מעוררים בי אסוציאציות למחשבות שיש לי בראש השנה , וגם כי לאחד מהם נגרם עוול שכלל לא נכנס לרשימה של ידיעות, ואחד מהם הגיע רק למקום ה – 206. "ימים לבנים".

http://www.youtube.com/v/T-JFVOtbU-c&hl=en&fs=1&

"ימים לבנים" זה שיר שמצליח להוריד לי דמעות גם מהברכיים. זהו שילוב מושלם של טקסט מאת הכותבת שהכי מרגשת אותי בעברית לבין אחת מהמלודיות הכי יפות שאני מכיר במוזיקה, לא רק ישראלית. הלחן שלו מצליח להכיל את התוגה שיש במילות השיר בצורה מושלמת. ויש בשיר הזה את השורה האהובה עליי בשירה הישראלית :

"לבבי התרגל אל עצמו ,ומונה במתינות דפיקותיו"

בעיקר אני אוהב את השירה העדינה והצנועה של שלמה יידוב ואת הניגוד שיש בין המילים העצובות, המשלימות עם הבדידות, לבין גוון הקול היפייפה של שלמה יידוב, שיש בו יש משהו מפוייס ורגוע (כמו אחת משורות השיר), אפילו מחוייך. אולי זו ההגדרה המדוייקת לאיך נשמע חיוך עצוב. העיבוד של השיר הזה תמיד יזכיר לי משהו ישראלי שחמק מאיתנו, איזו שלוות בדידות, בעיקר דרך צלילי החליל של שם טוב לוי, שפותחים את השיר. 

————————————–

והשיר הבא, שלא נכנס לרשימה, הוא כבר אופטימי יותר, למרות שהוא גם מעורר בי עצב וגעגוע עז אל הכותב שלו, עלי מוהר ז"ל. כתבתי כבר על השיר האדיר הזה, "כל עוד", (שכתב עלי מוהר ז"ל) כאן בבלוג, בפוסט  "ורוד, עם קורט תכלת" . אני לא מכיר עוד הרבה שירים שמציגים באופן כל-כך יפה את מחזוריות החיים, וכל זה דרך נקודת המבט של אב שלוקח את בנו לבית ספר ונזכר איך אביו לקח אותו כשהוא היה ילד. אחד מהערכים החשובים לישראלים הוא הקשר בין ההורים והילדים, ולכן אני חושב שהשיר הזה מייצג ישראליות לא פחות מ"כשתגדל" של פוליקר, שהגיע לעשירייה הראשונה ברשימת השירים של ידיעות.  ואגב, גם ב" כל עוד"  יש שורה נפלאה:

"גם אם אלך בגיא צלמוות הן לא אירא, גם אם אפול פתאום יאמר ליבי שירה"

מול ההשלמה עם הבדידות הקיומית של השיר "ימים לבנים" , מול ההתבוננות המוותרת של לאה גולדברג "במרוץ הדקים" של השעון, השיר "כל עוד" מציג את הצד השני של הזמן שחולף, איך הוא נותן כח ועוצמה להתפתח ולצמוח.

ויש בי מזה, וגם מזה. אני מכיל בתוכי את שני הקטבים של השירים האלה.

 אני מאחל לעצמי בשנה הבאה להשתדל לא לתת ללב להתרגל אל עצמו יותר מדי, כל עוד הים מתעורר, כל עוד הרוח עולה, כל עוד על שחור הלוח תתנוסס מילה (שורות הבית האחרון בשיר "כל עוד")

http://www.youtube.com/v/1EmWTmBddPw&hl=en&fs=1&

(האיכות של "כל עוד" לא משהו, מומלץ מאד מאד למי שלא מכיר את השיר להאזין לו במקור, מתוך האלבום "מחשבות ואפשרויות" של רכטר ומוהר)

ולסיום, לא התאפקתי מלהביא עוד שיר שמרגיש עבורי מתאים לראש השנה. זהו שיר פשוט הרבה מהשניים הקודמים, יש לו לחן מינימליסטי ביותר, נטול פזמון, אבל בעיניי הוא מרומם ומרגש ביותר. וזה השיר הראשון שקופץ לי לראש כאשר אני חושב על המושג "התחלה חדשה". 

http://www.youtube.com/v/5ClTktEf4CA&hl=en&fs=1&

ואלה המילים שלו:

I'm gonna clear out my head

I'm gonna get myself straight
I know it's never too late
To make a brand new start

I'm gonna kick down the door
I'm gonna get myself in
I'm gonna fix up the yard
And not fall back again

I'm gonna CLEAN up my earth
And build a heaven ON the ground
Not something distant or unfound
But something real to me
But something real to me

All that I can I can be
All that I am I CAN see
All that is mine is in my hands
So to myself I call

There's somewhere else I should be
There's someone else I CAN see
There's something more I can find
IT'S ONLY UP TO ME

I'm gonna clean up my earth
And build a heaven ON the ground
Not something distant on a cloud
But something real to me
But something real to me

I'm gonna clear out my head
I'm gonna get myself straight
I KNOW it's never too late
To make a brand new start
To make a brand new start
To make a brand new start

 

שנה טובה, חברים.

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

27 Responses to גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר

  1. מאת עידו:

    שנה טובה !
    אולי תשתף אותנו קצת איך היה לך ביום שלישי🙂

  2. מאת רוני:

    משניים מהתקליטים שהכי אהבתי מעודי.
    שנה טובה, עידן, תענוג לקרוא אותך תמיד. רק תמשיך.

  3. מאת אורן:

    תענוג גדול לקרוא את הבלוג שלך, בדר"כ צופה מהצד ולא מגיב אבל זאת בהחלט הזדמנות להגיד תודה ושנה טובה !

  4. מאת בכורה עם גומה:

    מאחלת לעצמי וגם לך,
    להתפייס, לוותר ולהירגע,
    בעיקר וקודם כל, עם עצמך
    (ולי עם עצמי)

    החלונות הפתוחים לרווחה
    מאווררים את הנפש-
    ומרשים לה להשתובב קצת.
    אחלת גם את זה.

    יופי של פוסט.
    מלא בהשראה!

    (ובנוגע ל"כל עוד": השיר הזה תמיד מזכיר לי את הסיפורים של ההורים שלי, על איך רציתי לעשות הכל לבד תמיד: ללכת למכולת לבד, או לאזור אומץ ולצעוד אל סבתא לבד. לא ידעתי שכשהם "שחררו" את החבל והרגשתי עצמאית וגדולה, אבא היה שם, שלושה צעדים אחריי, מאחורי שיח, מציץ עליי כל הדרך- ומתגאה!)

    שנה מאושרת.

  5. מאת תמי:

    שלמה יידוב בדיוק בגלל הסיבות שמנית. לפול וולר, לעומת זאת, מעולם לא נטיתי חיבה בשום גלגול או הרכב.
    שנה טובה, אלתרמן. תמשיך לכתוב ותגיב למי שמגיב לפוסטים שלך. זה מוסיף המון.

  6. מאת ברק:

    עידן השירים האלה מרגשים בלחן ובמילים שלהם.
    כלכך מזדהה עם הכתיבה שלך.
    שנה טובה לך

    ברק.

  7. מאת דרורית:

    את שלמה יידוב שר את "ימים לבנים" שמעתי כמה וכמה פעמים על הבמה של "ערב חד פעמי". הפעם הראשונה הייתה בלתי נשכחת, שנת 84, בנווה צדק וכמו בסיפורים באמת היה שם חול וחול וכלום עוד לא היה קיים ממה שיש שם עכשיו.
    והנה פה רואים אותו עם הגיטרה, למרות שזה שיר אחר (נמה יפו) וקטע מרגש של בראבא על האקורדיון, שנדמה לי שכתבתי עליו פה בתגובה על שירים ישראלים לפני די הרבה זמן

    (השיר בא אחרי קטע היאשק של בראבא)
    שנה טובה, שתמיד ליבך יאמר שירה (ובעצם הוא תמיד אומר איכשהו, כך נדמה לי).

  8. מאת דרורית:

    ולראות את גרייניק ואלתרמן מאלתרים שיר בסגנון דיסקו בפריים טיים של ערב החג בערוץ 10 שה לנו ראש השנה מאוד שמח ומצחיק. אין כמוכם.

  9. מאת fireshine:

    הוא לא הבחירה הראשונה שלי.
    בכלל התפלאתי שלא היה "מבול" של רונה קינן, אם כן היה את נושאי המגבעת ואביתר בנאי ואמדורסקי וכנסית השכל.
    גם התפלאתי קצת ש"עטור מצחך" לא קיבל מקום ראשון, כי קראתי איפשהו שהוא השיר הפופולרי בכל הזמנים.
    קשה מאוד מאוד להחליט על בחירה ראשונה ראויה שתרצה את כולם.
    אני חושבת ששלי יהיה "באה מאהבה", כי הוא כל כך… לא יודעת איך לקרוא לזה. קסום, אנרגטי, אפל, מורכב, שמח. פשוט שיר אדיר.
    בטח עוד חמש דקות אזכר בשיר נוסף שלא נכנס לרשימה ואשנה את דעתי.

  10. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    fireshine – מסכים לגמרי לגבי רונה קינן. אבסורד שהיא לא נכנסה. האמת שבלתי אפשרי לערוך רשימה כזו שתרצה את כולם. לגבי עטור מצחך אני משוכנע שבישיבת המערכת לפני הפרוייקט של העיתון הוחל שלשם שינוי השיר הזה לא יהיה במקום הראשון, כ הוא כבר קיבל את התואר הזה במצעדים קודמים, ובצדק
    באה מהאהבה קיבל מקום לא גבוה, וזה הפתיע אותי, אבל "יר ללא שם" בביצוע של יודית הוא הפייבוריט שלי מהרפרטואר שלה. וגם אהבה יומיומית שלה (ותרצה אתר) היה צריך להכנס לרשימה לדעתי

    דרורית, אין לי מושג על מה את מדברת…היינו בערוץ עשר הערב? לא ידעתי
    ברק רני ואוקן – תודה לכם מקרב לב. מאד משמח לדעת שאתם קוראים ואוהבים את הפוסטים. בשביל זה הבלוג הזה קיים, לשמח לרגש ולהשפיע. אז תודה תודה

    בכורה עם גומה – איזה יופי כתבת. מקסים. והסיפור שלך עם אבא הוא בהחלט מעורר הזדהות ונוסטלגיה. והיום כשאני גם אבא אני מבין את זה כל כך..

    עידו – אתה מתכוון להופעה של אוקרבילריב? היה משובח, רק שהייתי הרוג מעייפות מעודף צילומים של התקופה האחרונה, ראש שלי התפוצץ אז נאלצתי לחתוך לפני ההדרנים. אבל מעבר למיגרנה – היה ממש טוב וכיף

    תמי – צודקת, אשתדל לא לפספס תגובות, זה אכן קורה לי לעיתים. ועניין פול וולר, אל תרימי ידיים סופית לפני שתדגמי את השיר english rose שלו, ואם גם זה לא הצליח, אז כנראה שהוא באמת לא כוס התה שלך
    תודה לכולם!

  11. מאת עידן אלתרמן:

    שכחתי להוסיף את שמי בתגובה האחרונה

  12. מאת עודד:

    אני חושב שזו הזדמנות מצויינת להודות לך על האפשרות לקרוא (ולעיתים קרובות לשמוע) את שיש לך לאמר ולהשמיע.

    ולכבוד השנה החדשה, אולי תפילה-
    Here comes the sun

  13. מאת תמי:

    הקשבתי ל-English Rose. הוא שיר חביב בעיניי (באוזניי?), לא נפלתי שדודה.

  14. מאת טלי:

    השירים שבחרת הם שירים שמאוד מרגשים גם אותי ומדברים אלי, וגם איך שכתבת עליהם.

    עם כל החיבה שלי למצעדים, לא תמיד צריך לבחור ולהכתיר, כי הרי בלב ובאוזניים ובעיקר בנשמה יש מקום לכל הדברים הטובים ולא צריכה להיות תחרות. ועדיין, שמת ספוט על שירים נהדרים ועדינים, שניהם מתאימים בדיוק בדיוק להיום ולעכשיו (ועם הגשם שירד אז בכלל) וראויים לגמרי לכבוד שנתת להם.

  15. מאת עידית:

    הוא ממש לא שלי,.. מסכימה לגמרי עם בחירתך ב"ימים לבנים." השילוב של ל. גולדברג ושלמה יידוב פה הוא ממש מושלם.
    אבל לטובת המצעד הזה אני חייבת לומר שהכתיבה על השירים מעולה: שנונה, תמציתית ולעתים קרובות מאוד קולעת, לגבי מה שמייחד את השיר. מה שגרם לי להיכנס לרשת ולהקשיב לכמה שרציתי לשמוע שוב.
    שנה טובה!

  16. מאת יוריקה:

    (זה יוצא קצת קטנוני, אבל בכל זאת)
    לא ישבתי עם זכוכית מגדלת-
    ובטח אם הייתי עושה זאת,
    הייתי מוצאת טעויות נוספות
    אבל:

    1. השיר "מאיה" מופיע פעמיים במצעד, גם במקום ה-117 וגם במקום ה-314.

    2. השיר "שער הרחמים" מופיע פעמיים במצעד, פעם במקום ה-180 ופעם במקום 332.

    אני מניחה שכש"עשרות" אנשים בוחרים 500 שירים, דברים כאלה קורים, אבל…
    זה אולי מעיד במשהו על השיטה בה ערכו את המצעד.
    לא טובה.

  17. מאת דודי:

    וּמונה במתינות דפיקותיו

    ולא "הוא מונה".

  18. מאת צביקה:

    אהבתי מאוד את הפוסט. מאוד מתחבר לאהבתך לשלמה יידוב. אבל מה עם "שיר בין ערביים"? תמיד נשאר בצד..
    עוד אחד מצוין שאינו זוכה לדעתי לתשומת לב ראויה הוא "שיר כלולות" של ניסים אלוני.
    שנה טובה והגשמת כל תקוותיך!

  19. מאת מילי:

    איך אפשר לאהוב "ימים לבנים" וגם את אוקרביל ריבר המזוויעים.
    הרי הם דבר והיפוכו…

  20. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מילי – שני המאכלים האהובים עלי הם סושי וחומוס. גם דבר והיפוכו, לא? אני אוהב מוזיקה כשהיא טובה, אוקרביל היא להקה חביבה פלוס, לא מהחמישים להקות הטובות בכל הזמנים, או אפילו מאה, זה בטוח, אבל יש להם כמה שירים שמאד אהבתי

    צביקה – דווקא כתבתי על שיר בין ערביים ועל "הפעם האחרונה" בפוסט שנקרא שיא הרגש 2, חפש אותו בארכיון הבלוג

    יוריקה – וואלה, לא שמתי לב

    דודי – צודק לחלוטין, אתקן

    עידית – מסכים לגבי מה שכתבו על כל שיר, אכן היה מוצלח

    טלי ועודד – תודה לכם. עודד, מצחיק שהזכרת את "הנה האה השמש" של הביטלס, בדיוק אתמול עשיתי בפייסבוק איזה משחק שקוראים לו "איזה שיר של הביטלס הכי מגדיר את חייך" והשיר הזה יצא. צירוף מקרים שכזה

  21. מאת עידן אלתרמן:

    פעם שנייה שאני שוכח לכתוב את שמי בתגובות. אז זה אני, אחד מלמעלה, ללא השם

  22. מאת דרורית:

    תרשום לך בפנקס ברשימת "פוסטים שאולי אכתוב פעם" איזה פוסט ככה, על שירים מתוך סרטים ישראליים (אולי ביום העצמאות?) אחרי שראינו היום את מציצים בפעם האלף ונזכרתי בכמה אני אוהבת את שיר הנושא (וגם את ,"בני פורמן" של שלום חנוך מ"עיניים גדולות") ואחרי שיס שידרו איזה סרט משנות השמונים שהופיע בו גרי אקשטיין אז נזכרתי גם בזה, נדמה לי שישר מ"זהו זה" מזי נהדרת, ואיפה גרי? לאן נעלם?

    מעניין אותי איזה שירים אתה אוהב מתוך איזה סרטים. יכול להיות מגניב.

  23. מאת רעות:

    אם אי פעם אוכל לבקש מתנת יום הולדת זה יהיה דיסק עם כמה מהשירים האהובים עליך, נראה לי שיתאים לי
    שנה טובה מאושרת ובריאה לכולנו !🙂

  24. מאת יובל:

    מזכיר לי את השיר Caramel של סוזאן וגה, בוסה נובה על גבול מוזיקת המעליות, אבל איזה קול קטיפה ענוג ואילו מילים חושניות!

    בכל פעם שאני שומע את השיר אני מחייך חיוך קטן, מתוק-מריר כזה, שמזכיר לי להרים את הראש מדי פעם ולהסתכל סביבי, לעצור ולהריח את הפרחים בצד בדרך, ולשמוח בחלקי.

  25. מאת דרורית:

    עידן, אתה אוהב את שיר אהבה סטנדרטי? כי הפתיחה שלו גם מבחינה מוזיקלית (הפסנתר של יוני רכטר) וגם המילים (של אריק אינשטיין) "אז התחלתי ללכת לא חשבתי בכלל לאן"
    גורם לברכיים שלי גם קצת ככה, לטפטף. אני מעדיפה את הגרסה המקורית, עם השירה של אריק, אבל פה יש בונוס של אילתורים ג'זיים של יוני רכטר

  26. מאת נהייה:

    אהבתי את הבחירות שלך
    ביום חמישי האחרון הייתי במופע "צליל מכוון" כל מה שכתבת פה נכון, אבל החסרת את האנושיות והחמלה שהחברה האלו מקרינים. הם הצליחו להחזיק מופע מקסים ולתמוך בקלפטר, שמאוד התקשה לשבת ולשיר זו הייתה הפגנה מדהימה של כישרון וסולידריות עד עכשיו לא נרגעתי מהחוויה.
    נהייה

  27. מאת רן:

    כמוזיקאי חובב, יצא לי לעבוד עם כמה אנשים על פרוייקט ושלמה יידוב היה המפיק שלו. בכל מקרה, ישבתי על הפסנתר והתבקשתי לבדוק את הבאלאנס שלו עם המיקרופון. אמרו לי "תנגן ותשיר משהו" והיות ואני מאוד מאוד אוהב את השיר הזה החלטתי, בצחוק, לבצע את ימים לבנים במבטא ארגנטינאי כבד. לא עברה חצי דקה כשכולם צוחקים מסביב ופתאום מגיע שלמה יידוב. הוא פותח את התיק של הגיטרה, מחבר אותה ומתחיל לנגן, תוך שהוא מסמן לי להמשיך. אני מוצא את עצמי עם אחד האלילים שלי, מבצע את אחד השירים היפים בתולדות הזמר העברי, והכל במבטא ארגנינאי כבד. איך אמר שלמה: "בונ'ה אתה חתיכת סבל (*זבל)". בכל מקרה, הוא היה אחלה גבר בעניין, ויצא לנו לנגן עוד שטויות בכמה חזרות שהוא היה בהן, הרבה ביטלס וכאלה. זהו בעצם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: