all the lonely people, where do they all belong
אוגוסט 2, 2009 18 תגובות
אז מסתבר שלא. וזה הסתבר לי, במפתיע, ממש לאחרונה, תוך כדי קריאה בביוגרפיה של טום וויטס. אז ככה: בסוף שנות השישים הגיע צלם שוודי בשם אנדרס פיטרסן אל המבורג והוא התאהב בפאב ששמו CAFE LEHMITZ. המקום היה סליזי למדי יחסית לתקופה והקליינטים שהוא משך היו בעיקר מלחים וזונות. לימים הפך אנדרס פיטרסון לאחד הצלמים המפורסמים באירופה אשר מתעד בעדשתו טיפוסים משולי החברה, את האנושיות של האנדרדוג.
טום וויטס בחר בצילום הזה כי הוא מייצג את שמו של האלבום, ובכלל, את הדמויות שעליהם הוא כותב ושר ביצירתו. וויטס מספר בביוגרפיה שכלבי הגשם זה דימוי שהוא המציא למצב נפשי של בלבול ואבדון. הגשם העירוני מוחק ומטשטש את הטריטוריות שהכלבים סימנו ואין להם דרך לחזור על העקבות שלהם כדי להגיע הביתה. הוא גם מצטט משפט מהסרט "נהג מונית " – יום אחד ירד מבול גדול שישטוף את כל הטינופת". הכלבים הרטובים האלה, שמאבדים את הכיוון , הם כמו האנשים האבודים בשירי האלבום הזה. הנה התמונה המקורית של הצלם.
ועוד צילום של אותן דמויות
וכמה צילומים נוספים מ – CAFE LEHMITZ, די ביזאריים ועצובים.
איזה פוסט עגמומי יצא לי, יא וואראדי. כנסו לכאן, התמונה הזו תסיים אותו בכיף.
אודות עידן אלתרמן
דווקא פוסט מרתק ומקסים, תודה (:
אני מניח שהדמיון בין האיש בתמונה לטום וויטס לא נעלם מעיני מי שבחר בה לחזית האלבום 🙂
חוצמזה, אלבום מופלא!
הפירוש לכלבי הגשם.
פוסט מעולה.
יצא לך יופי של פוסט עידן
עטיפה מעניינת של תקליט מצויין
ובאמת, זונות ומלחים, מבוגרות וצעירים, סיפור עצוב, צילומים מרתקים ועצובים, תודה
יש משהו במפגש בין אמנים אמריקאים/אנגלים לבין גרמניה, לבין שנות השישים/תחילת השבעים שיש בו משהו נורא אפל. יש את סיפורי "מאחורי הקלעים" של הביטלס בהמבורג (גם זונות, וסמים, ומועדונים), ויש את דויד בואי, קצת יותר מאוחר, בברלין (אני זוכרת את עצמי יושבת וקוראת בשישי שבת אחד את כל "כריסטיאן פ." ושם המוזיקה שלו הייתה מאוד דומיננטית, ומאוד חלק מהסצינה האפילה ההיא) וגם "ברלין" של לו ריד.
התמונות ששמת מעניינות, פוסט סתיוי קצת באמצע הקיץ.
הארת עיני.
גם אני אוהבת מאוד מאוד את הנ"ל ואי אפשר לדבר על המופלא הזה בלי להיות מעט עגמומי.
גם אני אוהב את התמונה הזאת, וחשבתי כמוך שהיא מבויימת.
איך זונות נראו פעם כמו בני-אדם.
ודווקא המלחים נראים כמו קריקטורות של פופאיי
על התגובות הכיפיות. אולי זה רעיון טוב, להמשיך לכתוב על עטיפות תקליטים אהובות. אולי אקדיש פוסט ל "נייטפליי" של דונלד פייגן…נראה
נראה לי שכשטום וויטס המציא את הביטוי "כלבי הגשם" – ברקע של תודעתו היה גם הביטוי האנגלי
it rains like cats and dogs
שבעברית מקביל קצת ל"קור כלבים".
כלומר: כלבים (וחתולים) נמצאים לפעמים בחוץ גם כשקר וגשום, חשופים יותר ומוגנים פחות…
היתי אצל אנדרס פיטרסן בבית לפני חצי שנה
במסגרת סרט שעשינו על צלמים שוודיים
תקשר אלי ואספר לך פרטים
איתי
קודם כל תודה לאיתי שהביא לידיעתי על קיום הבלוג הנחמד שלך,אז זכיתי להיות עם איתי בצלומים בשבדיה ובילינו יום מרתק ויפיפה עם הצלם המצוין הזה-לא קשרתי אותו לעטיפת של טום וויטס ותודה על החיבור.יש לי כמה תמונות יפות של הצלם וביתו בשטוקהולם אם אתה מעונין,שוב תודה,עמוס
אשמח לשמוע פרטים
מצחיק, איתי כתב לי בתגובה שאתקשא אליו, רק לא השאיר שום קצה של חוט לגבי מספר טלפון. ניסיתי חמישים אחוז מהקומבינציות האפשריות של מספרי טלפון ועדיין לא איתרתי אותו
אז כן, אשמח מאד, ואם תרצו אפרסם בבלוג תמונות של אנדרס
המייל שלי
alterman.71@gmail.com
גם אני חשבתי שזה טום עצמו
תודה על הארת העיניים – גם החזותית – התמונות יפהפיות. קראתי שאתה היית חלק מההשראה של גיאחה לפרוייקט התרגומים – היאח 🙂 נתראה שם.
תודה!
אני אוהב לשמוע סיפורים כאלו מעניינים על דמויות מוזיקליות שהן עצמן מעניינות. תמונה כל כך דיסוננטית בעיניי. גם אני תמיד ראיתי בהתחלה את החיבוק האימהי, אך עם הצחוק שמרגיש כמעט מרושע.
הסיפור מאחורי השם פשוט יפה.
איזה ביוגרפיה של טום קראת?
חייב לומר שהקטע מעניין מאוד ,ומגיע לטום להיות מוזיקאי הרבה יותר מוערך ממה שהוא היום….
בעיקר בגלל החיתוך הבעייתי שלו. מדהים לגלות שזה לא וויטס
בגיליון 8 של "מסמרים" פרסמתי סיפור שבו, בין השאר, יש ניתוח ארוך של התמונה הזאת, וגם האזנה (מלווה בעישון סמים קלים) לאלבום הקדוש הזה.
תודה רבה על האינפורמציה!