שריר כאב, עובר ושב.


"המתאבק" הוא אחד הסרטים המרגשים שראיתי בזמן האחרון. רנדי THE RAM היא אחת הדמויות המקוריות שראיתי על מסך הקולנוע מזה זמן רב. הסרט הזה, הדמות הזו, נגעו לי חזק בלב.

 התאכזבתי כשמיקי רורק לא לקח אוסקר ולא רק בגלל ההזדמנות לשמוע ממנו נאום זכייה פרוע עתיר פאק יו'ז. לא ראיתי עדיין את מילק –  עפ"י הטריילר שון פן מעולה בסרט הזה –  שזה לא מפתיע כי הוא שחקן (ובמאי) נפלא, אבל שון פן עוד יעשה תפקידי אופי שיביאו לו ים של פרסים. לעומת זאת מסקרן לאללה לדעת מה יקרה לקריירה של מיקי רורק אחרי הסרט הזה. מה שבטוח, תפקיד כמו "המתאבק" הוא תפקיד של פעם בחיים,  לא רק בגלל שהוא מחזיק כל סצנה על הכתפיים החבולות שלו אלא בעיקר בגלל הסינכרון הלא-ייאמן בין הדמות לבין הביוגרפיה האמיתית של השחקן.

כמו רבים שאהבו קולנוע בשנות השמונים, גם אני הערצתי את מיקי רורק. הסרט "דיינר" בו הוא משתתף מככב קבוע ברשימת עשרים הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים ואת "ראסטי ג'יימס" ראיתי איזה שמונה פעמים בסינמטק חיפה כשהייתי נער. הוא היה הפונזי של הדרמה. מיסטר קול. חלמתי להיות כמו מיקי רורק אבל איכשהו משכתי יותר לכיוון הוודי אלן. קצת הצטערתי שהצפייה שלי ב"מתאבק" הייתה לאחר שראיתי ביו-טיוב את נאומי הקאמבק האובר מודעים לקוליות שלהם בפסטיבלים למינהם. איזה בוקס לבטן זה היה יכול להיות אם הייתי מגלה אותו לראשונה אחרי שנים כמו שהוא בסרט, בו הוא נראה כמו תמונת פוטושופ שעושים בתכניות לייט-נייט  – כך ייראה הבן של ה – HULK וקירסטי אלי!!!  אבל עדיין, מאחורי עור הפנים החרוך והפרצוף שהשמין קיים עדיין החיוך הממיס ושובה הלב, אותו חיוך שגרם לי לאהוב מיידית כל דמות שהוא גילם, בעיקר כשגילם מאניאקים. יש סצנה בסרט – זהירות ספויילר קטנטן –  שבה הוא מתחיל בתהליך פיוס עם הבת שלו ממנה התעלם במשך שנים. ושם, בסוף הסצנה כשהיא נפרדת ממנו הוא מביא את החיוך הזה ופתאום זה אותו מיקי רורק מ"דיינר".

המתאבק הוא סרט על כאב. סיפור על אדם שמתפרנס מכאב פיזי, שמגשים את עצמו דרך הכאב הזה אליו התמכר במשך השנים. אבל הוא בורח מהכאב האמיתי, הכאב הנפשי שהוא מעולל לבת שלו ובעיקר לעצמו. עם הכאבים האלה הוא לא מסוגל להתמודד. אהבתי את האלגוריה הזו.

סרט חזק.

————–

וכמובן, השיר הנפלא הזה של ברוס ספרינגסטין. איזה שיר מרגש. בימים האחרונים השיר הזה, שסוגר את האלבום האחרון והמאד מוצלח שלו רץ אצלי חזק ברמקולים. הנה הוא, למי שבמקרה החמיץ את יופיו.

http://www.youtube.com/v/uK6smwWg8bc&hl=en&fs=1

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

13 Responses to שריר כאב, עובר ושב.

  1. מאת נו באמת:

    השיר אחלה, אבל המתאבק הוא אחד הסרטים הבנאליים שראיתי. מאוד אהבתי את מיקי רורק בראסטי ג'יימס ובליבו של אנג'ל, אבל כאן הוא פשוט מגוחך.
    אני מצביע גורי אלפי!

  2. מאת רוני:

    ריסק לי את הלב.
    גם אני אהבתי את מיקי, ולא התכוונתי לראות את הסרט כי הוא מפחיד אותי בפרצוף הזה. אני אלך, בלי לראות את הנאומים ההם.
    גם בגלל מריסה, האמת. אין עליה.

  3. מאת רוני:

    אם זה לא היה ברו.

  4. מאת חנינה:

    בדיסק המקורי
    השיר הזה מופיע כרצועה 13
    והרצועה האחרונה, 14, הוא השיר
    A night with jersy devil

  5. ספר לי אם אהבת. מקווה שלא תתבאס כמו הבחור מהתגובה הראשונה
    חנינה – גם זה נכון

  6. התכוונתי אליך, כמובן, בתגובה למעלה. שכחתי לכתוב את שמך

  7. התכוונתי אליך, כמובן, בתגובה למעלה. שכחתי לכתוב את שמך

  8. התכוונתי אליך, כמובן, בתגובה למעלה. שכחתי לכתוב את שמך

  9. מאת עדו:

    מיקי רורק עושה את הסרט הזה. גם בסוף, כשהוא די מקרטע ומבינים פחות או יותר איך הוא הולך להסתיים – עדיין נסחפים פנימה בזכות הפרצוף המרוסק שלו. התגובה הכי חזקה שהסרט מעורר היא לגבי השחקן הראשי שלו – רק שלא יגמור כמו הדמות בסרט… צריך לעשות דאבל פיצ'ר – ראסטי ג'יימס והסרט הזה. זה יהיה חתיכת אגרוף בבטן.

  10. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מילק סרט על מתחנגל שגמר כמו שכל המתחנגלים צריכים לגמור.

  11. מאת גבי:

    אכן סרט עם כל הקלישאות האפשריות

    ואם כבר בדאבל פיצ'ר עסקינן, ראוי להצמיד לו את "Barfly"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: