רגעים שאהבתי בסרטי הקולנוע ב – 2007


את הרעיון לסכם ככה את הסרטים השנה אני גונב מהטור האחרון והמצויין של אדם אבולאפיה בעיתון העיר: עשרה רגעים ספציפיים שנחרטו בזכרון שלי בסרטים שראיתי השנה בקולנוע.  (לא כולל את הסצנה האדירה של המכות בסאונה ב"סימנים של כבוד", עליה כתבו כבר המון)

 

"חיים של אחרים" : הסצנה במעלית.

 הגיבור שלנו, חוקר השטאזי,  (שמאד דומה לדרור קרן יש לציין) עולה במעלית, לידו עומד ילד שמחזיק בידו כדור. הילד מספר לאיש בתמימותו מה אבא שלו באמת חושב על ה"שטאזי" בלי לדעת שדבריו עלולים לגרום לאבא שלו ללכת למעצר. סוכן השטאזי  מסתכל עליו בחומרה, מתחיל לשאול אותו "איך קוראים ל—-" אבל כאן הוא עוצר ומהסס.  "איך קוראים — לכדור שלך?" הוא שואל את הילד. סצנה מקסימה עם דיאלוג מבריק שמסמנת את התפנית בעמדתו של הגיבור כלפי העבודה שלו.

 

"רטטוי" – הג'סטה של רמי העכבר.

אדם אבולעפיה כבר כתב על רגע הפלאשבק האדיר של המבקר "אגו" כשהוא טועם מתבשיל הרטטוי. מסכים איתו לגמרי. התייחסתי אל הרגע הזה כבר לפני כמה חודשים כשכתבתי את הרשימה על מותו של הכלב שלי, ג'וני.  ויש עוד רגע קטן, רגעונצ'יק, שכבש אותי לגמרי. זו בעצם מחווה תנועתית קטנה ש"רמי" העכבר עושה כשהבחור (לינגוויני) שואל אותו מבעד לצנצנת אם הוא יודע לבשל. העכבר מרים את ידיו בתנועה שהפרשנות שלה היא — צניעות מזוייפת. או שזו התנשאות מתנצלת?  מין תנועה יהודית כזו, שהייתה יכולה להתלבש גם על וודי אלן או אפילו פול סיימון. אני מת על זה שהמאיירים הגאונים של פיקסאר מוצאים את הרגעים הקטנים האלה שבהתנהגות האנושית (העכברית, כלומר). מאז גנבתי את התנועה הזו לבובה שאני מפעיל ב  AVENUE Q  .

 

"הרחק ממנה"  –   – השחקן גורדון פינסנט (אותו לא הכרתי לפני הסרט הזה והוא מאד ריגש אותי) מתיישב על הספסל במועדונית של ביה"ח הפרטי בו מאושפזת אשתו (ג'ולי כריסטי) עם אלצהיימר מחמיר. על רקע פסקול יפייפה במיוחד (אחד היפים ששמעתי בקולנוע בשנים האחרונות) הוא מתבונן באנשים המאושפזים משחקים קלפים, ביניהם אשתו שכבר לא מזהה אותו. האנשים מתרוקנים מהפריים בדיזולב, רק היא נשארת עם החבר החדש שלה שבו היא התאהבה.  הצילום בסצנה , כמו המוזיקה,  נפלא — החדר בהיר, שטוף אור רך, רומנטי.  מנקודת המבט שלה זהו האושר העילאי. אבל אנחנו רואים את הסיטואציה גם דרך העיינים שלו… סצנה שוברת לב.

 

"חסין מוות" –  the lap dance

טרנטינו אמר פעם שהוא קודם כל חושב על שירים שמדליקים אותו ורק אח"כ הוא מפנטז איזו סצנה תתאים להם. תקראו לי סליז רדוד , כי זה מה שאני. הריקוד הזה  בתוספת השיר עשה לי את זה.

 

בופור  –  הסצנה של השיר "אבות ובנים".

גם בצפייה שלישית בסרט הסצנה הזו הביאה לי דמעות. ההחלטה הבימויית שהחייל ינגן את השיר במכשיר מעאפן ומזייף של קסיו (ולא, נניח,  בגיטרה קומזיצית) היא מבריקה. הסצנה עובדת חזק כל-כך לא רק בגלל ייסורי המצפון של הדמות של אושרי כהן והדמעות של איתי טיראן, אלא גם בגלל הדיסוננס בין השירה המרגשת של "אבות ובנים" לכלי הנגינה העלוב שמייצג את הזיפת הקיומי של החיילים במוצב. כי בסופו של דבר, "בופור" הוא סרט על אבות שמפקירים את הבנים שלהם.

 

"מדוזות" – השוט של שרה אדלר עומדת בגשם מתחת לפוסטר של אמא שלה.

שרה אדלר מוצאת ילדה בים. היא מוצאת את הדירה שלה מוצפת מים. מוטיב המים מאפיין את הדמות שלה, וכשהיא הולכת ברחוב שטוף הגשם היא נעמדת, מבלי שתשים לב, מתחת לכפות ידיה המגוננות של אמא שלה (בתנועת הידיים הסימבולית שלה שנשתלה מספר פעמים בסרט לפני כן). שוט פיוטי ופשוט מקסים, כולו כמיהה בלתי מושגת למחסה אמיתי מההורים שלנו. כי כולנו דור שני למשהו.

 

"מילים ולחן" –  שיר הפתיחה.

אני מודה, אהבתי את הסרט הזה. כמעט כולם היו אדישים אליו. אני אהבתי.  אולי בגלל שזה סרט על מוזיקה, אולי בגלל שהוא מעיין קריצה לדמות של אנדרו רידג'לי, החצי הלא מפורסם של צמד "וואם" ואני אוהב סרטים שמתייחסים לאייקונים של האייטיז, ואולי סתם בגלל שאני אוהב את יו גראנט כשהוא משחק בקומדיות רומנטיות את הלוזר המיואש (מאז "רווק פלוס הילד" המעולה). כבר בשיר הפתיחה  שהוא פרודיה מצויינת ומאד מצחיקה על הקליפים של שנות השמונים הבנתי שאני הולך לאהוב את הסרט.  

 

"ביקור התזמורת" – סצנת ההדרכה איך להתחיל עם בחורה.

סאלח בכרי מלמד את פפי (השחקן שלומי אברהם) איך להתחיל עם רינת מטטוב בדיסקוטק. סצנה ארוכה ומקסימה שעיקר כוחה הקומי הוא שהיא מובאת בשוט אחד ללא עריכה, כמעט כמו מערכון סלפסטיק על הבמה. כמו בסרט אילם, זו סצנה מצחיקה ונוגעת ללב ביחד.

 

"אל תדאגו אני בסדר" . הרגע בו הגיבורה מגלה מה מקור המכתבים שהיא מקבלת.

ללא ספק אחד הסרטים היפים שראיתי השנה. מבלי להכנס לספויילר, אגיד שהסצנה בה אנחנו והגיבורה שלנו מגלים מי שולח אליה את המכתבים היא הברקה תסריטאית שתפסה אותי לחלוטין לא מוכן. משחק מעולה, תסריט ממש מצויין. יופי של סרט.

 

"אושן 13  " –  גורג' קלוני ובראד פיט מרותקים לתכנית של אופרה ווינפרי.

לא השתגעתי על הסרט הזה. אושן 11 היה אדיר, אושן 12 היה מוזר אבל מהנה נורא. אך הסצנה בה קלוני ופיט מזילים דמעות של התרגשות כשהם צופים ב"אופרה" מאד הצחיקה אותי. בוא נגיד שזה היה יכול להיות קייס מוצדק לחלוטין לשלח בהם את משטרת הקוקסינלים.

 

עדכון:

הערב, באיחור מטורף, ראיתי לראשונה את "סופרבאד". סרט אדיר בעיניי. למען האמת, אהבתי אותו הרבה יותר מ -knocked up.   פאק, צחקתי בלי סוף.  בעיקר ממייקל סרה, שכבר ב"משפחה בהפרעה" הוא הסתמן כחנון הנבוך והלא-מעורר-אנטגוניזם הכי מקסים שיש. הוא פשוט אלוף בסצנות בהן הוא בחרדה מוחלטת אבל מנסה להראות קול כלפי חוץ, כמו בסצנה בה הוא מגיע במקרה לחדר במסיבה של שיכורים מבוגרים ממנו שמריצים שורות קוק ובטעות חושבים שהוא זמר פנומן. הדרך היחידה שלו לצאת מזה בלי לחטוף מכות  זה פשוט לשיר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

14 Responses to רגעים שאהבתי בסרטי הקולנוע ב – 2007

  1. מאת ליאור:

    (לא התעמקתי בהכל מפאת ספוילרים לסרטים רבים שעדיין לא ראיתי)

    שבוע שעבר ניסיתי להגיב אחרי התוכנית השניה של "לא לפני הילדים" אבל היו בעיות במערכת כאן.
    אחלה תוכנית וגם משטרת הקוקסינלים מוצאת את מקומה הראוי אחרי ההכנה של שבוע קודם.
    תמשיכו ככה, אני אמשיך לראות🙂

  2. מאת אלי שגב:

    סוף סוף מישהו שלא כותב על "המעין" כאחד מסרטי השנה.

  3. מאת דרורית:

    ארבעה מתוך עשרת הרגעים שלך הם גם שלי.
    מוסיפה את הרגע במונית ב"נודל" ובכלל את הסצינות בין מילי אביטל לבאצ'י צ'ן הילד הסיני המדהים ששיחק שם. גם את המוזיקה, נדמה לי של חיים אילפמן אהבתי מאוד
    עוד שני סרטים שאהבתי מאד היו הירספריי, הרימייק לסרט של ג'ון ווטרס, היו שם המון קטעים סוחפים ונפלאים, אחד ספציפי הוא ג'ון טרוולטה בתפקיד אמה של הגיבורה, רוקד בקלילות מדהימה, למרות תלבושות בלתי אפשריות ומשקל עצום. בסוף הסרט מחאנו כפיים, ואם לא היינו מתביישות היינו קמות ורוקדות.
    חוויה מאוד מיוחדת הייתה הסינגלונג של "מעבר ליקום". סרט מדהים בעיני, ולשבת בקולנוע ולשיר שירים של הביטלס זה קרוב מבחינתי לחוויה דתית ממש. בגלל בימוי יוצא דופן, ועיבודים חדשים לשירים, שיר יחסית שחוק כמו
    something
    פתאום יכול לרגש מחדש.
    ורגע השנה שלי בקולנוע הוא הסוף של "חיים של אחרים". משפט הסיום סחט לי את הלב והשאיר אותי המומה. כל כך הצטערתי לשמוע שהשחקן הראשי נפטר בגיל כל כך צעיר, תוך כדי ההצלחה הפנומנלית של הסרט.

  4. מאת דרורית:

    ועוד – באושן 13 – כשבראד פיט וקלוני נפרדים בשדה התעופה, קלוני אומר לפיט "אולי תתחתן, תלד כמה ילדים". הקריצה למציאות הייתה נחמדה.
    שוט הסיום של "מייקל קלייטון". המוזיקה והכותרות הרצות על פניו של קלוני. הרגע האישי שלי ב
    "יוקרה"
    כשהבנתי את הטוויסט, ואחרי "הרחק ממנה"
    חזרתי לשמוע את קרוסבי, סטילס נאש ויאנג. באמת פסקול יפיפיה.

  5. מאת דרורית:

    ועוד קומדיה אחת שהתעלמו ממנה השנה
    for your consideration
    של כריסטופר גסט. הרבה קטעים מצחיקים על הוליווד, ובכלל, על שחקנים, במאים וכל מה שמסביב לזה. הנה קטע שאהבתי

  6. מאת רונית:

    צחקתי מאד מהקליפ של "מלים ולחן",
    אהבתי ביותר את הדימוי של שרה אדלר מתחת לידיים של אמא שלה, וכמו דרורית, נגנבתי לחלוטין מ"היירספריי", אפילו שלא ידעתי מי משחק את אמא שלה, וכל הסרט ניהלתי ביני לבין עצמי דיאלוג אם זה שחקן או שחקנית. מ"בופור" ומ"חיים של אחרים" קשה לי לבחור סצינה, כי הם מושלמים מידי ולא ראיתי אותם (עדיין) פעם שניה.

  7. מאוד חיבבתי את הסרט. ושיר הפתיחה שלו לא יצא לי מהראש במשך חודש לפחות. ואני עוד לא חובב כזה גדול של יו גרנט.

  8. מאת RBA:

    אני לא יודע אם הגיעו לישראל הסרטים האלו, אבל הם הבחירה שלי
    No Country For Old Men של האחים כהן

    ואחד הסרטים הטובים שראיתי לא רק ב-2007 אלא בכלל
    There will be blood
    של PTA האגדי
    עם דניאל דיי לואיס

    ותודה על הקישור. כאן באטלנטה הרחוקה כיף לצפות בקצת חומר ישראלי

    בכלל ערוץ 10 מתחיל לתפוס אותי.
    אני התמכרתי לסדרה "המקום" – לא יודע אבל יונתן סגל עושה לי את זה(אל תספרו לאשתי🙂 )

    ויש עוד סדרה חדשה שאשתי המליצה לי(עם ליאור אשכנזי) – אני לא זוכר את שמה.

    בקיצור עידן,תודה על הקישור, צפיתי בכמה מערכונים ונהנתי. שי גולדשטיין קורע אותי

  9. מאת שרון רז:

    לצערי הספקתי לראות השנה רק שלושה מהסרטים שציינת אבל שניים מהם, בראש רשימתך, היו נהדרים, חיים של אחרים המעולה ורטטוי עם בני שגם סרט נהדר ואני מסכים מאוד לרגעים הספציפיים שציינת.
    כמו כן, עידן, אני גם ממתין לרשימת סיכום השנה שלך, אני כבר ביצעתי אותה בבלוג, אשמח לראות את שלך

  10. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    אני מניח שאת כל הסרטים ראית בהקרנות מבקרים עם חברך רוה, אז אני בהחלט מקווה שנהניתם בעוד אחרים משלמים במיטב כספם!

  11. מאת טלי:

    הישראלים ורק אותם (בטוח ראיתי עוד סרטים השנה, אבל מלבד נודל ושרק 3 אני לא מצליחה לזכור כרגע…).

    הסצינה של שרה אדלר מתחת לפוסטר היא אכן מושלמת, אולי אפילו מושלמת מדי- אני הגעתי אליה אחרי שכבר הכרתי אותה מ"בקרובים" ו"מייקינג אוף" וכאלה, אז היא לא מספיק ריגשה אותי, אבל הסרט בכללותו דוקא כן, אפילו מאוד.

    לגבי הסצינה מ"ביקור התזמורת" אני מסכימה לגמרי- סצינה שהיא כמעט כוראוגראפיה- מצחיקה נורא ועצובה נורא בו-זמנית.

    וגם לגבי הסצינה ב"בופור" אני מסכימה, אבל מה שיותר חזק ומדוייק בעיניי זה מה שכתבת כמעט באגביות- "כי בסופו של דבר, "בופור" הוא סרט על אבות שמפקירים את הבנים שלהם".

  12. מאת van erik:

    הרגע שאתה מזכיר במדוזות צרם לי במיוחד. חשבתי שהוא חסר סאבטקסט. שאלתי את עצמי האם אתגר קרת של צינורות היה כותב רגע כזה? בתור אחד שאתגר קרת עיצב לו את הבגרות זה היה לי קצת מאכזב
    אבל נו מי אני בכלל

  13. מאת יעל:

    היא זו מליטל מיס סאנשיין,
    כשהאח והדוד מדברים על המזח מחוץ להופעה שלה.
    השיחה ביניהם כזו מצוינת!
    בכלל היו בסרט הזה כמה סצנות שנורא אהבתי.

    ואולי עוד סצנה שנחרטה לי בראש השנה, עד כמה שהיא אובר-דרמטית אולי, היא סצינת הבריכה מתוך ילדים קטנים (זה בכלל מהשנה האחרונה או אני כבר מתרחקת להיסטוריה של שנה שעברה?).

    הרבה מהסרטים שכתבת עליהם בכלל לא ראיתי ואני שמחה שקיבלתי תזכורת לראות אותם..

    ועל "משטרת הקוקסינלים" יש לי הרבה מה להגיד ולשאול, אבל אעשה את זה כבר במקום אחר🙂

  14. מאת ענבל:

    רק עכשיו גיליתי את הפוסט הזה (וגם את הפוסט המקסים והעצוב על ג'וני, רק כמה שעות אחרי ששמעתי על עוד כלב מבוגר שהכרתי שמת לפני חצי שנה ולא ידעתי). זה אכן רעיון מצוין לסיכום שנה ותזכורת לזה שגם כשאנשים אוהבים את אותם סרטים לפעמים הם אוהבים בהם דברים אחרים לגמרי. אבל לא היה לך גם פוסט סיכום שנה מוזיקלי? היה נדמה לי שראיתי אצלך דבר כזה ולא היה לי זמן לעבור על כולו כשהוא עלה, ועכשיו חזרתי לחפש אותו והוא איננו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: