עולמו של פיבן.


איזה כיף זה בלוג.  פתאום מגלים שאנשים שאני מעריץ שנים שמעו עליו.  למשל חנוך פיבן, באמת אחד מהאמנים הכי נפלאים שהארץ הזו הנביטה.  חנוך פיבן נמצא ביציע הכבוד ברשימת האמנים האהובים עליי.  במה נמדדת גדולה אמיתית של יוצר? כשהוא גורם לאנשים לראות את העולם דרך העיניים שלו. הייתה תקופה, לפני כעשר שנים, שעיתון הארץ בנה קמפיין סביב הקריקטורות שלו והעיר הייתה מוצפת בשלטי חוצות של הדמויות שלו. זה היה קמפיין מקסים שגרם לי להשתעשע ביני ובין עצמי באיזה מרכיבים אני הייתי משתמש כדי ליצור קריקטורה פיבנית לסלבריטי זה או אחר.

 

 

 

קחו לדוגמא את בוראט שחנוך עשה לשער של הוויליג' וויס. בתור השפם – קקי. איש משתין בתור אף. העיניים שלו הם ציצים והגבות – דב (הישר מעלילת הסרט). פשוט מעולה, לא?

רוצים להנות קצת ? כנסו לאתר שלו, לארכיון הפורטרטים ותראו את האינטרפטציה שלו לפול מקרטני. (שורה תחתונה משמאל).   היא פשוט מבריקה. הכל על קונספט הסכרין — בננות מרשמלו, סוכריות ליקריץ ועוד עודפי סוכר. והברוס ספרינגסטין שלו נורא הצחיק אותי. גם הומר סימפסון (אמנם השימוש בדונאט היה צפוי ומתבקש, אבל פח האשפה העמוס בתור הפה שלו זה רעיון אדיר) .

אז מה בעצם לו ולי?  אז ככה:  כשעבדתי על הסרט "נמוך"  , סיפר לי אריק קנלר, מנהלו האישי בישראל, שחנוך הוא באיזור המטר שישים. קיוויתי  שאוכל לראיין אותו לסרט. אבל משום מה, לא יצא. לא זוכר כבר מה היה, מסתבר שגם חנוך לא זוכר, אבל על הפנטזיה לראיין אותו, שהייתה גם תירוץ עבורי לפגוש אדם שמרתק אותי, נאלצתי לוותר. והנה, לפני כמה ימים, קיבלתי מייל מקסים ומרגש ממנו. הוא ראה את הסרט דרך האתר שלי ומאד אהב. אפילו כתב שהוא ממש מצטער בדיעבד שלא השתתף. הוא כתב על זה פוסט  בבלוג המקסים שלו  (מומלץ מאד לשוטט בו, הוא מעולה. כנסו גם לסרטון הפרסומת בבימוי שחר סגל על יצירת הקריקטורה של אריה דרעי)

אז תודה לך מר פיבן. אמנם אתה מטר שישים, אבל מה זה ענק.  

 

—————————————————————-

חבר שלי, לירון תאני, הצטרף למשפחת הכותבים ב"רשימות" עם הבלוג החדש  שלו. קפצו לבקר, אל תהיו חארות.

 

 

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

7 Responses to עולמו של פיבן.

  1. וגם בנאדם:
    כשהייתי בשנה ב' ב"ויטל" (היום חלק משנקר) הוא בא אלינו, לכיתת איור. הוא כבר פרסם איורים במיטב המגזינים וביסס את השפה המיוחדת שלו. הראה לנו את עבודותיו, סיפר על תהליכי עבודה והחיים בניו-יורק. זכור לי היטב איך סיפר על הימים המבאסים כשהטלפון לא מצלצל עם הזמנת איור, הלחץ של "מה יהיה?!"
    בגדולתו האיורית ובהתבאסותו האנושית מצאתי לא פעם נחמה וכח להמשיך.

  2. מאת רוני:

    מצחיק אבל בראשית ימי באינטרנט, אי שם בסוף האלף הקודם, הייתי בכלל בקומפיוסרב וביליתי לילות רבים בפטפוטים עם חנוך בניו יורק. שם הוא כבר היה נורא מפורסם אבל קצת התגעגע הביתה בלילות.
    לא זוכרת עוד בנאדם שהצליח לעבור כל כך חמים ומתוק דרך הכבלים הישנים ההם.
    העבודה שלו בסדנאות עם ילדים (גם באתר שלו) מקסימה, ואצל אוריה בגן עשו עכשיו יום פיבן והילדים נורא נהנו.

  3. מאת מקרטני:

    נורא מעליב לשמוע מאמן ענק כמו אלתרמן שאני סכריני. איזה באסה שבחיים אני לא אצליח להיות מוכשר כמוהו

  4. סחתיין על הציניות. אם תעבור על היסטוריית הבלוג תראה שאני מעריץ של מקרטני (ויכול להיות שגם חנוך) , מה שלא סותר את העובדה שהסטריאוטיפ שלו כיוצר הוא—מתיקות

  5. מאת בועז כהן:

    ממליץ בחום על ספר הילדים הנפלא שלו "נוצה סגולה".

  6. מאת KTHUF:

    התרגשתי, ממרום 177 הס"מ שלי (תמיד היתה לי חולשה לקטנים) לקרוא שתשחק בסרט של קניוק.
    אין לי ספק שתעשה את זה נהדר.

  7. מאת מיכל:

    וגם על הקישורים.
    תודה

%d בלוגרים אהבו את זה: