it was twenty years ago today


שלום, חזרתי.

בחיי, החיים לפעמים מזמנים הפתעות.

לפני עשרים שנה בדיוק, ב 87, גרתי במנהטן עם המשפחה.  הייתי בכתה י' וזו הייתה שנת שבתון מטעם הטכניון (אמא שלי). זו הייתה שנה נפלאה עבורי. אחת מהיפות שזכורות  לי כנער. היה לי שם חבר טוב בשם מייקל גולדוואסר, גיטריסט מוכשר שהכיר לי הרבה מוזיקה חדשה שלא שמעתי קודם. אפשר להגיד שהערצתי את האדמה עליה הוא דרך, והוא אימץ אותי כבן טיפוחיו.  ברגע שהוא שמע שאני מישראל הוא לא היה צריך יותר.  הבחור היה אוקסימרון אנושי : מצד אחד  רוקר שמגיע לבית ספר עם הגיטרת פנדר שלו כדי לנגן במסדרון הלוקרים בהפסקות, מצד שני, ציוני בכל רמ"ח אבריו. הוא סיפר לי שהחלום הגדול שלו הוא לגור בארץ יום אחד, או לפחות להופיע בארץ,אם יעבוד במוזיקה . אני זוכר שהופתעתי מהתשוקה העצומה הזו שלו, לגור כאן. לא לגמרי הצלחתי להבין למה אדם שגר בעיר הכי תרבותית ומעניינית בעולם רוצה לערוק. במיוחד שהשאיפה שלו להתפרנס ממוזיקה כשיהיה גדול נראית הרבה יותר הגיונית בתפוח הגדול. וכמו בבן-המלך והעני, כשחזרתי ארצה ונפרדנו, כל אחד מאיתנו רצה כנראה להחליף מקומות עם השני.

נשארנו בקשר טוב עוד כשנה לאחר שעזבתי, הוא שלח לי מכתבים ועידכן אותי במתרחש במוזיקה שהוא המשיך לגלות, ואני ערכתי לו כבקשתו קסטות עם מוזיקה ישראלית (הוא העריץ את כוורת ). ואז, משום מה, כמו שקורה תכופות, נותק הקשר. במשך השנים חשבתי עליו הרבה, מה הוא עושה, אם בכלל הוא המשיך במוזיקה ואם הוא בכלל זוכר אותי. לפני חמש שש שנים ניסיתי לתפוס אותו, כשהייתי בניו-יורק, אבל הטלפון והכתובת מן הסתם, השתנו. ולך תמצא גולדווסר אחד בין שפע היהודים בקווינס. אז ויתרתי, ונשארו הזכרונות הכיפיים.

וכאן נכנס אתר מיי-ספייס לתמונה. מסתבר שמייקל חשב לאחרונה על רעיון שלא עליתי עליו, לחפש אותי במיי-ספייס. והופ, עליתי בחכה. מן הסתם קפצתי מכסא המחשב שלי כשגיליתי את ההודעה ששלח לי למייל . ומה עוד מסתבר? הבן-אדם תותח על במוזיקה!!  כאילו, מה זה תותח-על, הוא אחראי לאחת התופעות המדוברות ביותר בעולם הרגאיי בשנים האחרונות.

עכשיו, אני לא מבין גדול ברגאיי. אמנם אין לי שום בעיה עם הז'אנר, להיפך, אפילו יש לי בבית ערימה יפה של בוב מארלים וגם את שני המתיסיהו האחרונים, והיי, תומר יוסף חברי הטוב מימי "פלטפוס" משמיע לי הרבה דברים טובים כשאנחנו נפגשים, כולל המוזיקה שלו, אבל חוץ מזה, אני לא ממש עוקב אחרי הנעשה בנוף המוזיקלי הזה. כך שעד אותו מייל ממייקל רק שמעתי על ההרכב  easy star all stars , ועל היוזמה שלהם להוציא אלבומי מחווה ל"צד האפל של הירח" של פינק פלויד  ול"אוקיי קומפיוטר" של רדיוהד בגרסת רגאיי ודאב.  אני מודה, חשבתי שמדובר בגימיק שיווקי, לא יותר. כך שאפילו ביקורות חיוביות שנתקלתי בהם לא שכנעו אותי להאזין למוזיקה שלהם.

אז ככה, מסתבר שמייקל (שקורא לעצמו MICHAEL G ) יזם את הפרוייקט הזה, הפיק אותו מוזיקלית ומנגן בו כגיטריסט. הוא גם בעל הלייבל  easy star שהוציא את שני האלבומים. בקיצור, לא רק שהאיש נשאר בתחום המוזיקה כפי שתמיד שאף, הוא גם אחראי להצלחה בינלאומית. והאמת, לא ממש הופתעתי שהוא אכן נהייה מוזיקאי, רק שכל עניין הרגאיי תפס אותי לא מוכן. תמיד חשבתי שהוא יהיה רוקר שנותן בראש.  

לאחר שנרגעה ההתלהבות הראשונית שלי מאות-החיים שהגיע ממנו פתאום, האזנתי למוזיקה שלהם.  מה יש לומר. למדתי שיעור מזורז בדעות קדומות. הגרסאות שלהם לפינק פלויד ולרדיוהד מבריקות, מלאות דימיון באינטרפטציה ובעיבודים ואפילו שופכות אור מחודש ומרענן על הכובד האובר-דרמטי של האלבומים האלה, במיוחד של רדיוהד.

ההפתעה הכי משמחת שהגיעה באותו מייל ממנו הייתה שהוא וההרכב מגיעים לארץ תוך כמה שבועות.

אז לפני כשבוע הייתי בהופעה שלהם כאן בבארבי. אושר גדול, אושר ענק. המועדון היה מלא עד אפס מקום. נדמה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שהסאונד בבארבי היה פשוט מושלם. נגנים מעולים, עיבודים מופלאים. ובכלל, הרעיון לקמבן את פינק פלויד ורדיוהד עם מוזיקת רגיי הפגיש שני קהלים שספק שהיו נפגשים באותה הופעה, לולא ההברקה של easy all stars. ומייקל, כמנהיג הלהקה, נשא מונולוג מרגש בעברית לא רעה בכלל ובעיניים נוצצות שברגע זה הוא מגשים חלום עתיק  – להופיע בישראל. הקהל, כמובן, הגיב בתשואות, ואני ידעתי עד כמה הוא באמת מתכוון לזה בכל ליבו.

למחרת אכלתי צהריים עם מייקל ואשתו הטרייה. העלינו זכרונות מלפני עשרים שנה ונפרדנו בחיבוק גדול. עד הפעם הבאה. מה שבטוח, היא בטוח לא תהיה עוד עשרים שנה, כנראה הרבה הרבה לפני, כי הוא גילה לפני כשנתיים להקת רגאיי ישראלית  בשם "התקווה 6"  והוא מפיק להם את אלבום האולפן הראשון שלהם שיצא בלייבל שלו. כן כן, הוא בדרך להגשים את החצי השני של החלום שלו. לגור פה.

 

 

 

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

14 Responses to it was twenty years ago today

  1. מאת עמית:

    וואי, אחד הסיפורים הענקיים. מסוג הדברים שבתור תיכוניסטית אני חולמת שיקרו לי.

  2. מאת ליאור:

    ותענוג לשמוע.

    ידעתי שהיה כדאי לעשות מנוי.

    תודה🙂

  3. כמו סיפור מתוך סרט.
    ואני קורא את זה ממש באוו יום שבו חבר שלי עובר לגור בחו"ל…

  4. מאת דרדסבא:

    אתה חושב שאתה מוזיקאי.
    שני דברים שונים ומשונים.
    שלך, נפוליאון.

  5. מאת ניר:

    עידן היקר,
    סיפור חמוד
    את הDUB הכרתי וזה מעולה
    שאפו
    אולי תחזור קצת לעניין של רשימות מוסיקה מסרטים?
    היה נורא כיפי..אני למשל ממליץ לך נורא על הפסקול של 'בבל' נעימות גיטרה מקסימות..ואתה סביר שתכיר את היוצר..

    לינק מתנה ממני..רק מה..תענה לי ששמעת..כדי שאדע שתקשרתי עם עידן אלתרמן..ואתרגש חיחי.

    ולמקרה שהכרת כבר אז משהו שאתה בטח מכיר,כיף להיזכר שוב..

  6. תודה לעמית, ליאור ,כעבר כחול מדבר. דרדסבא- לא הבנתי מה אתה רוצה כל כך, ולניר, נראה לי אכנס ללינקים בהקדם, וכמובן שאני מכיר ואוהב את דיוויד סילביאן ("בבל"), ותודה שוב

  7. מאת דרורית:

    עולם האינטרנט המופלא באמת יכול לקשר בין אנשים שלא ברור אם ככה היו יכולים אי פעם לתקשר ו/או לחדש קשר כמו שכתבת פה.
    מרגש.
    ודרך אגב, הסודי ביותר בצד? הוא כל כך סודי שהוא לא עולה?

  8. מאת ח ל י:

    לי יש שותפה לדירה וללימודים בניו יורק שאני מנסה לאתר כבר כמה שנים – רק שה'בנות' נוטות לדאבוני להחליף ולאמץ שם נישואים ואז…הלך על נסיונות החיפוש.

    ספור יפה קרה לך. חג שמח🙂

  9. מאת ayala:

    כשהגעתי לקטע שכיום הוא מתעסק ברגאיי אמרתי לעצמי,בטוח מתישהו יעלה פה השם התקווה 6.אבל לא באמת האמנתי…
    הם הלהקת רגאיי הכי טובה שיש בארץ.
    סיפור מקסים

  10. מאת C.Man:

    מציאת החברים והמידע בעולם הוירטואלי של היום מדהימה. התגלגלתי מצחוק וממליץ מאד לראות את הפרק האחרון של סאות פארק כשהם מראים את כל שירותי הביטחון האמריקאים מחפשים מידע על טרוריסטים דרך אתרי מיי ספייס, ג'יי דייט, יו טיוב וכו'. תיאור מצחיק לאללה של המצב הקיים.

  11. מאת Blue2:

    תכתוב יותר!!!

  12. מאת bernuli:

    ראית את arcadefire?

  13. לחלי–חכי, את עוד עשוייה להיות מופתעת..לנעמי ואיילה–תודה, ל c.man, לא מכיר את הפרק הזה של סאות'פארק, נשמע אחלה–לblue, אני מתחייב לכתוב יותר! לברנולי–אכן ראיתי את הארקיידים, היה מצויין, כתבתי על זה לעיתון ה"עיר", יפורסם כנראה בוויקנד. אשלח לינק

%d בלוגרים אהבו את זה: