הצחוק שלה.


לאקסית המיתולוגית שלי קראו מיה. מיה טולדנו. היא נולדה באוקטובר 73 וההורים שלה קראו לה כך ע"פ ראשי התיבות של מלחמת יום הכיפורים. החלטה תמוהה, אני יודע, אבל מסתבר שיש עוד כל מיני מיות ילידות 73 שנקראות כך מאותה סיבה. מיה תמיד הקפידה לומר לכולם שהיא מיה בלי א',  שזה שם אחר לחלוטין ממאיה, למרות הצליל הזהה. "וחוץ מזה", היא אמרה, "מיה בלי א' הרבה יותר יפה בעיני".
היא הייתה בסוף כיתה י' כשהכרנו. אני הייתי בסוף י"ב. סגדתי לאדמה עליה היא דרכה. לא ידעתי שאפשר להיות כל כך מאושר עד שפגשתי את מיה טולדנו. עידן ומיה, מיה ועידן. צמד המילים האלו גרמו לי להרגיש כמו הבחור הכי בר מזל בפלנטה.
 
ביום בו חגגנו שנה לזוגיות שלנו מיה החליטה שזה גם תאריך מושלם ועגול לעזוב אותי. היא הרגישה שהיא רוצה להתקדם הלאה ושהזוגיות הזו מיצתה את עצמה. במילים אחרות, היא פשוט רצתה לעבור למודל גברי משופר. ובאמת, תוך חודש היא יצאה עם בחור חתיך וגבוה, מה שמעך לי את הנשמה סופית . במשך שנתיים הסתובבתי עם כאבים בכל הגוף. הייתי זומבי. הפצע לא הגליד. בכל פעם ששמעתי את השם מיה, התרסקתי.   מיותר לומר איזה שיר של שלום חנוך גרם לעור שלי להתחדד (למרות שבתו היא מאיה, עם א')  או איזה פתיח של סדרת אנימציה על דבורה שובבה וסקרנית הוציא אותי מדעתי.
 
כעבור ארבע שנים בערך, כשהופעתי עם אבי גרייניק בקריית חיים במועדון השלולית, התאהבתי . אבל לא ידעתי במי. זאת אומרת, התאהבתי בצחוק של בחורה. תמיד כיף לשמוע בחורות צוחקות ממך כשאתה על הבמה, הרי זו אחת הסיבות העיקריות שאני עושה את זה, זה ברור, אבל  משהו בצחוק הספציפי שלה גרם ללב שלי לפרפר מחדש. היה לה צחוק כל כך כל כך  מקסים, והוא שבה אותי לחלוטין. בגלל החושך לא הצלחתי לאתר את בעלת הצחוק. אבל הוא התנגן לי באוזניים כל  הדרך חזרה לתל אביב.
 כעבור שבוע הגענו שוב להופיע באותו מקום, בפאב השלולית, ושוב, לשמחתי, שמעתי את הצחוק שלה. רק שהפעם זה היה לפני ההופעה, עוד לפני שהקהל נכנס. כן כן, הצחוק המתוק הזה היה שייך למלצרית שעבדה שם. והיא הייתה בחורה עם שיער שחור כפחם (טבעי, לא צבוע) ועיניים כחולות. שילוב די נדיר. ואני כל כך אוהב בחורות עם שיער שחור ועיניים כחולות, לא שראיתי יותר מדי כאלה, חוץ משלגייה. בשלב הזה קופידון כבר הניח את החצים שלו ועבר לארטילריה כבדה.

 שאלתי אותה איך קוראים לה.

 "מיה".
אוי לא, חשבתי בלב. אין לי כח לזה. עד שהתגברתי על השם הזה.
"תגידי, עם או בלי א'?"
"ברור שבלי. יותר יפה בלי א'." (נשבע לכם שהיא אמרה את זה!).
אולי זה סימן לרדת מכל העניין.
 "ותגידי, באיזה שנה נולדת? "
"73.  אבל נולדתי במרץ. אין שום קשר למלחמת יום כיפור, אם זה מה שאתה מתכוון"
לפחות זה, חשבתי.  לפחות הניואנס הקטן הזה אולי יעשה פה את כל ההבדל.
יאללה, מה כבר יכול לקרות, מקסימום עוד שברון לב ושנתיים דכאון.
"אז תגידי, מה את עושה, נגיד, מחר?"
 
כעבור מספר שנים התחתנו. עידן ומיה, מיה ועידן. אותו צרוף מילים שפעם הסב לי אושר ואח"כ קיווצ'ץ' לי את הלב חזר לחיים שלי.
 
כשסיפרתי לפסיכולוגית שלי בפגישתנו הראשונה שלאשתי ולאקסית ששברה את ליבי יש אותו שם, אבל לגמרי אותו שם, היא חייכה ואמרה "אנחנו עוד נעביר הרבה מפגשים ביחד".

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

35 Responses to הצחוק שלה.

  1. שזה בבלוגרית: אני מגיבה ראשונה, האח! גם אני באופן די מוזר ידעתי תמיד שלאהבתי הגדולה יקראו טל. לא בגלל שום אקס אלא אם מחשיבים את טל, החבר שלי מהגן.

  2. מאת דרורית:

    א. סינוסיטיס זה נורא כואב. תרגיש טוב.
    ב. מיה ו/או מאיה זה שם נפלא, אם הייתה לי בת הייתי קוראת לה כך.
    ג. התחושה הזו של להיות זומבי או פצע פתוח מהלך זו בדיוק ההרגשה. למרות שזה קרה לי בגיל שש עשרה אני זוכרת את זה בבירור עד היום
    ד. את בעלי הכרתי על הדשא של מכסיקו, כשישבתי עם קובי חביה בשמש כשהתבטל לנו שיעור. אחוות החיפאים..
    שבת שלום.

  3. מאת מיה:

    איזה יופי לראות שיש עוד מיות בלי א' שאוהבות את השם "מיה בלי א'" לי כראו כך כל הצבא בגלל אוסף מאיות שהיו סביבי..

    אך, אין כמו אהבה ראשונה, ושברון הלב שבא אחריה. מעניין שלא שמעתי אף פעם מישהו שסיפר שעזב את אהבתו הראשונה. מה זה אומר? שלא הינו האהבה הראשונה שלהם?

    ועידן, סינוסיטיס זה באמת לא תירוץ…

  4. מאת סתוסתו:

    טוב אני מסתכנת פה בתגובה פאק3ית לגמרי אבל.. יווווו, איזה רומנטי!
    ניחא, כבר השלמתי עם הצדיים הרומנטיים קיטשיים שבי
    אהבתי כל כך את הסיפור (ומאוד דיבר אלי הקטע עם הצחוק, זה יוצר חיבור מצויין, בחור מצחיק ובחורה עם צחוק מתגלגל, זה קורה לי הרבה)

    לא יאומן הקטע עם המשחק הזה. אש בשדה קוצים. הבנתי שזה לא רעיון חדש, וכבר רץ בעבר, אבל זה מדהים איך ברגע שזה עלה שוב זה הופיע תוך כמה ימים בכל בלוגספיירה אפשרית. כולנו מקושרים ווירטואלית🙂 מה שכן, אתה לקחת את זה צעד קדימה עם לכתוב פוסט שלם על כל סעיף. יפה לך

  5. מאת צחי:

    שיער שחור ועיניים כחולות זה שילוב מנצח. אני עדיין זוכר בחורה עם שיער שחור ועיניים כחולות שפגשתי במקרה בתחנת אוטובוס לפני הרבה שנים. וקראו לה תם (עם חולם חסר), שזה בכלל סחרר אותי. היא הייתה way out of my league (לפחות ככה הרגשתי באותם ימים), אבל באותו רגע שפגשתי אותה הבנתי כמה יפה השילוב הזה יכול להיות.

    דרך אגב, יש עוד מיה עם שיער שחור ועיניים כחולות.
    מיה וואלאס.

  6. מאת ח ל י:

    הייתי בטוחה כשראיתי את הכותרת, שהנה, מגיע פוסט מרגש על הצחוק של הילדה שלך – והנה, הגיע זה. אוהבת להיות מופתעת, וככה לטובה.

    מה עלה בגורלה של מיה טולדנו אתה יודע?

  7. מאת מיכל:

    אכן רומנטי ביותר!

  8. מאת Islay:

    שאפשר להכתיר את הפוסט הזה רשמית כפרט-שאתם-לא-יודעים-עלי הכי יפה שנכתב במשחק הזה. (:

  9. מאת סטיבי:

    פעם בילדותי הרחוקה-קמעה ישבנו בנות הכיתה (כיתה קטנה…) וכל אחת אמרה מה ההעדפות שלה. זה היה בגיל שההעדפות התמצו בשתי הגדרות פיזיות פשטניות.
    אני אמרתי שיער שחור ועיניים כחולות. אין לי מושג ממש למה, אז והיום. לא היה מודל לבסס עליו את ההחלטה הזו. זה לא נראה לי משנה היום, אבל איכשהו, כשהצירוף מופיע (וזה אומר שהסתכלת, כי מי שם לב לצבע עיניים בלי להסתכל במיוחד?), יש איזו קפיצה קטנה בלב.
    אני מקבלת גם צבע עיניים משתנה שעובר לפעמים בכחול🙂

  10. מאת יונתן:

    אפרופו מיה מן העבר – מכיר את זה?
    http://www.notes.co.il/epstein/26021.asp

  11. אז הרומנטיקה באמת קיימת…
    סיפור מתוק ומקסים.

  12. מאת גלילי:

    בלי ציניות, זה פשוט מקסים.

  13. מאת לימור:

    נהנתי לקרוא.כנראה שלכל אחד מאיתנו יש שמות , מסויימים שמלווים אותו. אבל גם לאקסית וגם לאשתך. כנראה שהמציאות אכן עולה על כל דמיון אמתין לארבעה הפריטים הנוספים.

  14. מאת Antonio Montana:

    עידן,
    איך זה שבכל פוסטיך המוסיקליים (המרתקים, מעניינים, משלהבים, מרהיבים, ו.. יו גט דה פוינט), אף פעם ולו לפיסקה אחת ציינת את צליל הסינת' המדהים ב"head over heels" של טירז? את השיר ציינת – אני יודע. אבל אני חושב שמה שיאן סטנלי, הקלידן שלהם, עושה שם, זה דבר מדהים! גם בקליפ, אגב, כשהספרנית החמודה מתכופפת.

    זה כל מה שיש לי להגיד.

  15. מאת בועז כהן:

    תמיד חשבתי שקלידנים הם חנונים (כולל אני עצמי, כמובן).

    אבל יאן סטנלי היה אחר. עם זיפים. גבוה, חתיך, עם טי שירט לבנה ומעיל עור. קלידן מהז'אנר השולתת!
    (-:

    אני מת על העבודה שלו ב"טירז פור פירז" ובגללו גם הייתי מרותק לצילומי ההופעות שלהם בנות השמונים.

    והפוסט הזה, עידן, יפה כמו אהבה נכזבת: לא ברור אם הוא יותר כואב, או יותר פיוטי.

  16. מאת אביחי ט:

    אני חושב שבנאדם לא יכול לקבל רמז יותר גדול מזה שאלוהים אוהב אותו
    אתה ממש חי בסרט(אבל בקטע הטוב)אחלה סיפור
    תמשיכו לבלות אחד מהשני

  17. מאת ליה.:

    איזה צירוף מקרים, או גורל. או השילוב בין שניהם.
    תמיד אמרתי שהמציאות לפעמים יפה, מרגשת ודמיונית יותר מכל סיפור ..

  18. לי אין אקסית לא מיתולוגית ולא משום סוג אחר כי מעולם לא הייתה לי חברה כי אני מ כ ו ע ר!!! 8כ

  19. מאת עוד מיקי:

    האקסית שלי גם באיזשהו שלב החליטה שהיא מחפשת את דגם משופר, לא נעים בכלל…

    כל פעם כשהייתי שומע את השיר "פרח נתתי לנורית"
    הלב שלי נצבט מחדש…עדיין התחושה הזו קיימת למרות שעברו די הרבה שנים והרבה דגים בים.
    ככה זה עם אהבה ראשונה.

    נ.ב
    אין כמו האלבום החדש דנדנש Armchair Apocrypha של Andrew Bird כדי להתרפק על קצת נוסטלגיה.

  20. מאת א"ש:

    סתם חשבתי לעצמי: את השם "מיה" לא צריך לבטא מי-יה? הרי חלק מהעניין שיש ב"מאיה" א' זה כדי שיבטאו אותו מה-יה.

  21. מאת גילי:

    גם אמא שלי היא מיה בלי א', והיא נולדה 30 שנה לפני מלחמת יום כיפור. סבתא שלי בחרה לקרוא לה על שם הדבורה מיה (כן כן, הדבורה מיה היתה קיימת כבר אז, עוד לפני סדרת האנימציה – בתור דמות בספר). לאחותה כידוע לך קוראים מירה, שזה הפרש של אות אחת בלבד, וגם מספרי תעודת הזהות שלהן זהים מלבד ספרה אחת, וזה מבלבל מאוד מערכות בירוקרטיות. לא פעם אמא שלי מקבלת דואר ל"מאיה", מתברר שהרבה פעמים אנשים על דעת עצמם "מתקנים" – לפעמים היא אפילו מקבלת דואר ל"מאירה" (כי איזה מין שם זה "מאיה" לאישה בת דורה?)

    וחוץ מזה, פוסט רומנטי ונוגע ללב. אני שמחה שכתבת.

  22. מאת חץ:

    במחזה המשעשע The Imporance of Being Earnest.
    שבמרכזו שתי נערות גרוטסקיות אך חביבות, שעוד בשחר נעוריהן מחליטות (כל אחת בנפרד) שלגבר שיינשאו לו יקראו ארנסט.
    סתם, הסיפור היפה שלך הזכיר לי את המחזה. (וגם המגיבה שכתבה שתמיד ידעה שלבעלה יקראו טל).

  23. מאת L.L.B:

    באחת מתכניות הטלויזיה… לא זוכרת איזה.

    יכול להיות שאותה מיה גם הגיעה לתכנית (???), או שאני מתלבלבת…

  24. פינגבאק: כותבים

  25. מאת נרי:

    אני מכיר את המיה עם הצחוק המתגלגל מפאב השלולית, אין בחורה מדהימה ממנה, אני מאחל לכם הרבה שנים טובות , יש לך מלאך!

  26. מאת מיכל מאיר:

    התאהבתי במישהוא והוא אמר לי לזרום עם זה.
    מה לעשות שזרמתי ונכנסתי למערבולת.
    לפחות לא התרסקתי על הסלעים.
    באסה להיות חסה.
    איזה כיף לך שזכית בסוף טוב וכלכך יפה.
    המון אושר ושמחה לך ולמיה.

  27. מאת מאיה עם א':

    את שמה של אהובתך על הזרוע. לא צריך להסיר, כי השם עובד בשבילך שוב🙂

    במקרה הפרטי שלי, האקס שלי, בעלי, ובעלה של האקסית שלו עונים כולם לאותו שם…
    (נשבעת)

  28. מאת אוקה:

    את הפוסט והסיפור המרגש…

  29. מאת הדס:

    במצב כזה קשה שלא לחשוב על לזרוק את בת הזוג כדי להוכיח שגם אתה יכול לזרוק ולחפש מישהי יותר טובה מאחת שמעדיפה את השם שלה בלי א'.

  30. מאת דיאן:

    סיפור מתוק,
    אין דבר יותר יפה להתאהב בבנאדם עוד לפני שאתה מכיר אותו…

  31. פינגבאק: site

  32. שאני חייב לומר דבר ראשון שהוא מקסים, למדתי משהו על השם "מיה" שלא ידעתי עליו קודם ונראה לי שדרך הסיפור הזה אני יכול ללמוד עוד כמה דברים. כמו זה שהזכרת את שם המלא של האקסית שלך, תרשה לי לשאול אותך מה אתה חושב שיהיה דעתה על זה שאתה חושף אותה בצורה כזו? לי אישית כמי שכותב אחת לכמה זמן סיפורים קשה עם איזכורים מהסוג הזה, אין לי בעיה לחשוף את עצמי אבל אני לא יכול לחשוף את האחר כשאני לא יודע עד כמה הוא מעוניין בחשיפה. אני מקווה שאתה מבין אותי. עוד משהו סיפרת על זה שאתה אוהב לשמוע קול צחוק של קהל, ולוא דווקא של מי שהפכה לימים בת הזוג שלך (האם זה שהיא מלצרית לא הקסים אותך כמו הצחוק שלה?) אז העלת לדעתי נקודה מעניינת. אני מאז ילדותי לא נפגע מזה שצוחקים עליי, ותשובתי היא תמיד שאני מעדיף שיצחקו עליי ולא יבכו. תרשה לי לשאול אותך גם אם אמן שעולה על הבמה מפתח מן מגן שכזה ששום דבר לא מביך אותו? כמובן שלי אישית לא חסרות סיבות אחרות לא לעלות על הבמה.

  33. פינגבאק: Instant Payday Loans

  34. מאת שניצל מויאל:

    חחח יאו באמת צירוף מקרים (:
    אגב אני חולה עליייך ..

  35. מאת לוטם:

    אני חושבת שזו אחת הדוגמאות הכי טובות למה שנקרא "צחוק הגורל". כלכך לא צפוי ואירוני, עד שזה הופך למקסים בעיניי. כלכך אהבתי את סיפור ההתאהבות שלך ושל מיה, אשתך, זה מקסים ובעיניי בנאדם שמסוגל להתאהב בצחוק חייב להיות יצירתי, חייב להיות אחד שרואה דברים מעבר. עידן, אתה מקסים.
    עידן, אני חייבת להוסיף שאתה כותב ממש טוב, ממש מעניין, נראה לי שאתה יכול להוסיף לרשימת תחומי ההתמחות שלך 'סופר', כי דימיון ויצירתיות יש לך וכן גם כתיבה מעולה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: