כאוס ויצירה


 

אחד הסרטים האהובים עליי ביותר הוא "בחזרה לעתיד".  הסרט הזה העיף לי את המח כשראיתי אותו לראשונה כנער, ומאז אני מקפיד לחזור אליו פעם פעמיים בשנה. ולמה אני נזכר בזה? כי כשאני משתעשע ביני לבין עצמי מהו אחד היעדים הראשונים שהייתי נוסע אליו אני חושב על יום שבת, השישי ביולי 1957, ליברפול, אנגליה. אין שום שאלה. הפגישה הראשונה בין לנון ומקרטני הוא רגע שהייתי משתוקק לראות בריל-טיים. אותו יום שישנה את פני המוזיקה הפופולרית לעד. אני גם ככה סאקר של סיפורי מפגש, אז תנו לי רק להשקיף מהצד על הרגע בו פול הוקסם מהנגינה של לנון כשראה אותו בפעם הראשונה מנגן על הבמה ברחבה של כנסיית הוולטון, וזהו, אני לא צריך יותר מזה. כי רק אני, סתם אחד בהמון הליברפולי שהזדמן לשם באותו יום, אדע מה באמת טומנת בחובה אותה פגישה, ואחכך ידיי בהנאה. אתבונן בהם ואומר לעצמי, אם רק היו יודעים השניים האלה איך אותה פגישה פשוטה, שלכאורה נראית להם אפילו די סתמית באותו הרגע, תשנה את החיים של מיליוני אנשים. איך אותו יום  יצמיח שפע של רגעי קסם שילוו אנשים בכל מקום בגלובוס במשך חמישים שנה.  

(למעשה, הפגישה ביניהם קרתה בזכות ידיד משותף לשניהם בשם איוון. אותו ברנש נפטר ב1993 ממחלת הפרקינסון, אבל הוא חי את חייו בידיעה שהוא שידך בין שניהם. שבלעדיו מן הסתם לא היו הביטלס.  הנה כתבה  עליו, ועל אותו יום גורלי, כולל תמונות ).

 

                                                            ——————–

 

נזכרתי בכל העניין הזה לאחר שנתקלתי באחד הדברים הכי מקסימים שראיתי לאחרונה ברשת. פול מקרטני, לא מזמן, כינס חבורה של בני-מזל באולפן שתיים באבי רוד, האולפן בו הקליטו הביטלס מהיום הראשון. מקרטני מנגן בערב כמה מהשירים מהאלבום האחרון והנפלא שלו "chaos and creation at the backyard" , אבל הכיף הגדול בארוע הזה הוא הסיפורים המדהימים שמקרטני מספר .הוא מתרפק על כמה אנקדוטות מראשית ימי הביטלס, כולל אותו סיפור מפגש בינו לבין ג'ון (דרך איוואן החבר המשותף).  ומעבר לסיפורים הוא מדגים באולפן את הטכניקות איתן נהגו להקליט. וזה מרתק. ובעיקר מרגש מאד. כמה הוא אוהב את המגע האינטימי עם הקהל, מקרטני. זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותו במפגש אקוסטי עם קהל מצומצם, ואין מה להגיד, הוא יוצא ענק ברגעים האלה. כמו שסבתא שלי הייתה אומרת, האיש מענטש.  אז למי שיש מעט זמן פנוי, תעשו לעצמכם טובה וכנסו למסע הקסם המסתורי והמוזיקלי שלו באבבי רוד. זה באמת בונבון, הערב הזה.

 

חלק ראשון:

הקדמה. אנקדוטה חביבה על   "love me do". והשיר "friends to go" מהאלבום האחרון:

 

http://www.youtube.com/v/4xw9UB_8E_M

 

 

חלק שני

 נייג'ל גודריץ' שהפיק את chaos and creation בהופעת אורח ראשונה. מבצע יחד עם פול את how kind of you: נייג'ל על קונסולה פושטית פותח ערוצים עם צלילים ואקורדים רנדומלים. יוצא מקסים. ואז פול מסביר איך הביטלס הקליטו בטייפ ארבעה ערוצים:

 

 
http://www.youtube.com/v/SbvzXjK0J0U

 

 

 

לאחר שפול רקח את ארבעת הערוצים בסוף החלק הקודם הוא מבצע דוגמית מ–"band on the run" . וזה מחזיק בית שלם על אקורד אחד. כמה יפה. ריגש אותי מאד.  

ופה זה קורה, בחלק השלישי, שפול מספר על הפגישה הראשונה שלו עם ג'ון דרך החבר המשותף אייואן. הוא נזכר בבוקיות מודעת לעצמה בריח הבירה שנדף מהפה של ג'ון. (גם באתר הזה זה מוזכר), והוא מנגן את השיר של אדי קוקראן שהדליק את ג'ון.

אבל לפני זה הוא מנגן את השיר הראשון שהביטלס (טרום-רינגו) הקליטו אי-פעם: " in spite of all the danger " (זה השיר היחיד עם קרדיט משותף לפול וג'ורג', אגב).  בדיסק האנתולוגיה הראשון של הביטלס השיר הזה מופיע, בגרסא המקורית של ה quarry men –הלהקה הטרום ביטלסית של פול ג'ון ג'ורג' ועוד שני גברברים ליברפולים בשם קולין וג'ון.  נהוג בד"כ להזכיר את שמו של פיט בסט, המתופף שהיה לפני רינגו, כדוגמא להחמצה הכי גדולה בשואו ביזנס. אבל בשיר הזה מנגנים שני חבר'ה שלא האמינו שלהרכב הזה יש עתיד. אז הם פרשו… הנה מקרה בו המשפט המרגיז "לעולם אל תצטער על שום החלטה שלקחת" לא ממש מעודד. (אני מודה, אני כל הזמן מצטער על דברים שאמרתי להם לא).  בכל אופן, בעמוד הזה יש קישור להקלטה המקורית של השיר. מעניין נורא להשוות אותה עם הביצוע של מקרטני, היום:

 

 

http://www.youtube.com/v/wnXAmcx301M

 

חלק רביעי:

גרסה בלוזית נ-פ-ל-א-ה לליידי מדונה. אותה גברת בשינוי אדרת. עוד שיר מהאלבום האחרון "english  tea" וקמאו מדהים של הקונטרבאס המקורי שליווה את אלביס בהופעות. פול מנגן עליו את heartbreak hotel . 

 

http://www.youtube.com/v/-IRNQMHETE4

 

 

 

חלק חמישי:

מקרטני חושף את ה"מלוטרון": כלי נגינה אידיוטי משנות השישים שהיה מעין טיזר לסינטיסייזר שיופיע אח"כ. נורא מצחיק. הוא מדגים איך השתמשו בו לפתיח של סטרוברי פילדס. הוא מספר על ההשראה לשיר בלקבירד ביצירה של באך ומנגן את "jenny wren" השיר האהוב עליי מהאלבום האחרון.

 

http://www.youtube.com/v/_oZqEiRKV5E

 

 

 

יש עוד שני חלקים לערב הזה בהם הוא מבצע את   "i've got a feeling" ו — " blackbird ". בחלק האחרון הוא מדגים לקהל איך מעלים כלי נגינה אחד על השני בערוצי הקלטה נפרדים כדי ליצור שיר. האמת שזה דווקא יוצא מעט פשטני, והסיום של הערב מעט מאכזב ביחס לתופינים שהיו בו. ועדיין, מי שרוצה לראות את ההמשך יכול למצוא את שני החלקים הנוספים ביוטיוב.

 

כל המקרטניזם הזה החזיר אותי לספריית הדיסקים שלי להזכר באלבומי מקרטני שזנחתי תקופה ארוכה. שלפתי משם את "flaming pie " שלו מלפני כשמונה שנים. כשהאלבום הזה יצא חרשתי אותו לא מעט, אבל משום מה הוא לא עבר את מבחן הזמן מבחינתי כמו למשל "ram" המופתי שלו. תוך כדי האזנה נזכרתי כמה פנינים יפות יש באלבום הזה.  ובעיקר, גם בו הוא מספר (בחוברת המצורפת) סיפורים מאחורי היצירה של השירים. אני פשוט מת על זה. על השיר "the world tonight", למשל, הוא מספר שלא היה שלם עם שורה חסרת הגיון שהתפלקה לו תוך כדי הלחנה " i go back so far, i am in front of me ". האינסטינקט המיידי שלו גרם לו לרצות להחליף אותה, אבל אז נזכר שלנון ודאי היה מפרגן לו על השורה: "ג'ון אהב את השורות האלו, שלא אומרות שום דבר".  ואני נזכרתי בסיפור נוסף שמקרטני מספר באנתולוגיה: "בשיר היי ג'וד,  כשכתבתי את השורה "the movement you need is on your shoulder " לא הבנתי בעצמי למה התכוונתי. היא הייתה נראית לי שורה לא מספיק טובה, כזו שנכתבה רק כי החרוז התלבש לי. רציתי להחליף  אותה, אבל ג'ון אמר "השתגעת?, זו השורה הכי יפה בשיר!".

עוד אנקדוטה מהאלבום ""flaming pie " מתייחסת לשיר היפייפה " heaven on a sunday ". הבן של פול, ג'יימס מקרטני, מנגן בו סולו חשמלית. פול מספר שכשהציע לבנו לקבל ממנו שיעורי גיטרה ג'יימס סרב: "כאילו שאתה למדת גיטרה, אבא". מקסים.

 

עד כאן, בינתיים, על פול מקרטני. הלוואי והאיש ימשיך להביא אלבומים משובחים כמו האחרון. גם אם נייג'ל גודריץ' לא בסביבתו.

 

                                     ———————————————————–

 

 

 

 היי, תודה רבה על התגובות שלכם על הסרט "נמוך". אני שמח שהוא נחשף לקהל נוסף.

 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

24 Responses to כאוס ויצירה

  1. מאת אורי גינוסר:

    אחד הפוסטים הטובים.
    בתור חובב ביטלס נלהב קפצתי על ההזדמנות לצפייה בהופעה הזאת כשהיא הופיעה עוד בעונג שבת.
    פשוט תענוג.

  2. מאת סתוסתו:

    על הבוקר ראיתי את העדכון שלך וקפצתי להציץ לדקה (אין ברירה, צאיך לצאת לעבודה), קראתי את הפיסקה הראשונה, ריפרפתי על ההמשך, ועכשיו כל מה שאני רוצה זה להמשיך לשבת פה, לקרוא ולהקשיב!
    נתחיל בזה שלא ידעתי על הערב הזה של פול מקרטני ועל קיומו ברשת ואני פשוט באקסטזה מהפוסט שלך.
    נמשיך בזה שהביטלס הם אהבת חיי הבלתי מעורערת, ואני פשוט באקסטזה מהפוסט שלך!

    ברור שאני אצטרך להקדיש לפוסט הזה קריאה ארוכה ומעמיקה, ואח"כ אני ארוץ לראות את שאר הערב ביוטיוב, אבל רציתי להגיד לך המון המון תודה.
    נורא כייף איתך

  3. מאת דרורית:

    דבר ראשון, נזכרתי בפעם הראשונה שראיתי את "בחזרה לעתיד" הייתה באיזשהו קולנוע בהדר, לא זוכרת איזה, עם אחותי וחברות. האולם היה מפוצץ, ובסופו כשהקהל יצא החוצה לא היה פרצוף אחד שלא היה מרוח עליו חיוך ענק, מאוזן לאוזן. זה אחד מסרטי
    ה-Feel good
    הכי נפלאים שאני מכירה.
    ואת מקרטני אני מאוד מאוד אוהבת. בדיוק קוראת שוב, בפעם האלף, אחת מהביוגרפיות על הביטלס ונהנית מכל רגע. תודה!

  4. מאת ליר:

    טום וילסון, הבחור ששיחק את ביף בסידרת הסרטים כנראה נשאל לא מעט על הנושא.

    (גם חזרה לעתיד, גם יוטיוב וגם מוסיקה – שלא תגידו שאני לא ברוח הפוסט)

  5. מאת דניאל:

    לעידן, כיף לקרוא אותך פה מזדהה ותומך…..

  6. האלבום הקודם של פול מקרטני מ2001 היה המאכזב ביותר שלו לדעתי. אף שיר לא תפס את האוזן, אני מסכים עם עידן שב Flaming Pie יש כמה פנינים( אני אישית מת על Calico Skies) מת על Friends to Go .והאלבום האחרון הוא פשוט מופלא

  7. האלבום הקודם של פול מקרטני מ2001 היה המאכזב ביותר שלו לדעתי. אף שיר לא תפס את האוזן, אני מסכים עם עידן שב Flaming Pie יש כמה פנינים( אני אישית מת על Calico Skies) מת על Friends to Go .והאלבום האחרון הוא פשוט מופלא

  8. מאת עפרה:

    מה יהיה ? כל פעם מגיע עוד משהו מקסים.. אני לא נכנסת יותר!! אני רוצה לעבוד בסריקת אתרים, לשבת על כסא מסתובב וכל היום לעשות חפש את המטמון באינטרנט.טוב, מתישהו ניכנס לקטעים שהבאת. עד היום פחות סימפטתי את פול שהיה בצילו של האל עוכר השלווה, אבל מי יודע אולי נשנה דעה.. ע

  9. מאת ואגו:

    מדהים אותי הידע שלך במוזיקה,
    ממש אהבה יש שם.

    אני אשמח מאד לקבל מחמאות ו/או קטילות
    העיקר בכנות לקטעי המוזיקה באתר הבמה שלי.

  10. מאת עידן אלתרמן:

    היי חברים. ליה–תודה לך. גם לך דרורית. סתוסתו, הסמקתי ממך,כרגיל. תודה. דניאל, תמשיך להזדהות ולתמוך,בשביל זה אני כאן.כנל אורי גינוסר. ליר–איטזה לינק מעולה, תודה אחי.וילנצ'יק, את דרייבינג ריין וראן דביל ראן לא רכשתי לאחר ששמעתי כמה טרקים. כאוס ויצירה הפיל אותי. אבל ככה זה תמיד בעולם היצירה,לא? ירידה לצורך עלייה. ועופרה-תודה רבה לך. נהוג לזלזל במקרטני ביחס ללנון,ועל אובלה די אובלה דה קשה לסלוח, אני מסכים, אבל תחשבי על זה שאילו לנון היה עדיין איתנו הוא היה וודאי מנפיק כמה רגעים מביכים גם כן, לא פחות מsay say say ו no more lonely nights של מקרטני.

  11. מאת דרורית:

    מה לגבי פול מקפצץ ליד מייקל ג'קסון ב
    say say say?
    (איזה להיט זה היה באייטיז. זוכרת את הקליפ המשותף שלהם כאילו זה היה אתמול(

  12. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    Chaos and Creation in the Backyard הוא באמת האלבום הטוב ביותר של מקרטני לדעתי מאז Tug of War מ 1982. לא אהבתי את Flowers in the Dirt שבו שיתף פעולה עם אלביס קוסטלו,למרות שגם שם היו כמה שירים יפים(Put It There, My Brave Face, This One(.Off the Ground שלו מ1993 היה לדעתי החלש ביותר שלו עד Driving Rain. אבל אצל מקרטני גם באלבומים פחות טובים כמו Red Rose Speedway של כנפיים מ 1973 תמיד מסתתרת קלאסיקה(במקרה הזה My Love).

  13. כשעשו כתבה ברולינג סטון על האלבום האחרון של מקרטני ציינו שהשיר Monkberry Moon Delight שהופיע באלבום ראם, הופיע באלבום מקרטני. כתבתי להם כדי להעיר והם אכן ציינו בגיליון שבא אחריו שחלה טעות, אבל לא את שמי. כך נמנעה ממני תהילת עולם.

  14. מאת אמא:

    http://music.walla.co.il/?w=//1043315

    אל תפספסו חברים זה שווה

  15. מאת תלתלית:

    היי עידן,
    בזכותך נזכרתי בדני רובס, שתמיד מספר ומדבר על הביטלס באהבה כזאת שאין לה קץ.
    כמה טוב שיש מוסיקה.
    כמה טוב שיש כתיבה.
    תמשיך לכתוב, זה נפלא.

  16. בכלל לא בטוח שדווקא בפגישה הראשונה של ג'ון ופול עפו ניצוצות והאדמה רעדה. נראה לי שזה תהליך שהבשיל במשך כמה שנים אינטנסיביות.

  17. עידן, תקן אותי אם אני טועה אבל יש לי תחושה שאתה אוהב את פול יאנג(באחד מהפרקים של החיים זה לא הכל נראית אוחז באלבום No Parlez ואני זוכר איזה מערכון מפלטפוס שבו אתה מתחרט שעשית קעקוע של פול יאנג). יאנג עם קול כמו שלו היה צריך להיות כוכב גדול יותר. למרבה הצער הקריירה שלו דעכה בשנות התשעים והוא אף הגיע לשפל המדרגה כשהסכים להופיע בישראל. הקאבר שלו ל Wherever I Lay My Hat של מארווין גיי עולה על המקור, השיר היחיד שלו שהגיע לראש המצעד הבריטי,קאבר נוסף שלו ל Everytime You Go Away של הול ואוטס הגיע למקום הראשון בארה"ב. יאנג חגג השבוע 51 ואני מקווה שהוא עוד ישוב .

  18. מאת דרורית:

    אני קראתי שוב ושוב את תיאור הלילה הראשון שג'ון ויוקו בילו ביחד. למרות שהמפגש הזה בעצם סימל את התחלת הסוף של הביטלס, גם שם יש משהו היסטורי איכשהו, כמו כל דבר שקשור לארבעת המופלאים.

  19. מאת alma-k:

    למרות שכבר ראיתי את זה, הייתי חייבת לראות שוב דרך הפילטרים שלך וזה היה פשוט תענוג. רבאק, אתה יודע לכתוב על מוזיקה!!!

  20. מאת הופר:

    קראתי עכשיו איפשהו שקראודד האוס מתאחדת, וחשבתי לעצמי, היי, אם זה עשה לי חם בלב זה בטח יעלה איזה חיוך קטן גם אצלך.

  21. מאת עומר:

    ראיתי את "חזרה לעתיד" לראשונה במהלך טיול בר מצווה מחוף לחוף בארצות הברית וקנדה בקיץ 1985.
    זה היה באדמונטון, קנדה, והאנגלית שלי, שכבר אז היתה יותר טובה משל הורי, עזרה לי להבין טוב טוב את הסרט. אני זוכר את עצמי יוצא מהקולנוע עם צמרמורות בגבי, עונה לשאלותיו הרבות של אבי אודות אנקדוטות תרגומיות ספציפיות ממהלך העלילה.
    משחזרנו ארצה, סיפרתי ישר לכל החברים (כיתה ח') על הסרט המדהים שראיתי באמריקה, ועל זה שאני כבר מת לראות אותו עוד פעם לכשיגיע לארץ, אבל עד שהוא הגיע למסכים בארץ לקח קצת יותר מ-9 חודשים (כמו הריון, כמה סמלי…)
    מאז הוא הסרט האהוב עלי, קניתי מספר פרטי ממרוביליה שלו – פוסטר מקורי משנת יציאת הסרט, דגם מדויק של האוטו ועוד ועוד.
    כמו בתחילת הפוסט שלך, גם אצלנו במשפחה קיימת תמיד השאלה התיאורטית – לאן היית משתמש בדלוריאן מ"בחזרה לעתיד" שתקח אותך, אבל אצלנו זה בד"כ נשאר בגבולות החיים הפרטיים או המשפחתיים. לא קריאטיביים כמוך, מה לעשות?
    אפרופו ביטלס – אבא שלי זכה לראות אותם במו עיניו, שטים על אחת מהתעלות באמסטרדם, אי שם במהלך שנות ה-60 העליזות.
    נ.ב.
    באתר הבית שלהם, מישהו בחברת דלוריאן חשב שזה יהיה מגניב לשים את ה-Flux Capacitor ברשימת החלפים, לצער כולנו – רק ברמה התיאורטית😦
    http://helzerman.com/blog/?p=53

  22. מאת Ronen:

    שלא לדבר על הסרטונים הנהדרים שהבאת
    משוגע על הביטלס

  23. מאת שיר:

    שלום רציתי לומר כמה דברים אז ככה את הביטלס גיליתי לפניי שנתיים זה התחיל בשי היי ג'וד [שזה השיר הכי אהוב עליי] בכול מיקרה שמעתי עוד כמה שירים שלהם ופשוט איך לומר היתאהבתי ואני כול כך שמחה שאנשים ממשיכים להעריץ אותם כי זה מגיע להם אין לא הייתה או תהייה להקה כזאת טובה תבינו השירים שלהם הם לא רוקיסטים חזקים והם לא פופ קליל והם לא קאנטרי ולא בלוז הם הכולל ביחד ויש בהם פשטות כזאת מקסימה ואין על פול מקרטני פשוטט מדהיםםם אין עליו מואהההה

%d בלוגרים אהבו את זה: