שיא הרגש.


זוכרים את "מנהטן" של וודי אלן? יש בסרט סצנה מקסימה בה הוא שוכב על הספה בסלון, אוחז מיקרופון ביתי ומקליט לתוך טייפ רעיונות לסרט חדש. תוך כדי הוא מבין שהסרט חייב להיות אופטימי, ואז הוא שואל את עצמו למה שווה בעצם לחיות?  הוא מונה מספר דברים ששוה לחיות עבורם, שרק עצם קיומם שווה את השהות שלו בעולם: גראוצ'ו מרקס, לואי ארמסטרונג, סרטים שוודים, פרנק סינטרה, מרלון ברנדו, התפוחים והאגסים של סזאן, הפנים של טרייסי….
מכאן מגיע אחד הסופים האהובים עליי : הוא קופא כשהוא נזכר בפנים של טרייסי (מריאל המינגוויי).  הוא קם מהספה ומתחיל לרוץ ברחובות מנהטן (על רקע המוזיקה של גרשווין) כדי לראות את טרייסי ולהגיד לה שעשה טעות איומה כשעזב אותה. הוא תופס אותה כמה שניות לפני שהיא עולה על מונית שתקח אותה לשדה התעופה,ומשם ללונדון,לחצי שנה. "אל תסעי,עשיתי טעות" הוא אומר לה. "אבל אני אחזור עוד חצי שנה" היא אומרת לו,  "חכה לי". "אבל את תשתני שם,אני בטוח. תפגשי אנשים חדשים". "לא כולם משתנים" היא עונה לו, "אתה צריך שיהיה לך יותר אמון בבני-אדם". השוט האחרון בסרט נגמר בחיוך קטן שמתפלק לו, כי היא צודקת.  וסוף. 
אוקיי,זה לא ממש קשור לנושא שאליו אני מכוון, סתם נהניתי להזכר רגע בהמשך של הסצנה .אבל המונולוג הקטן שבו הוא מונה את הדברים שבשבילם שווה לחיות מהדהד אצלי בראש כבר שנים , מאז שראיתי את הסרט בגיל 16.
עד היום אני מוצא את עצמי, בעיקר ברגעים של יאוש קל, חושב על רשימה כזאת, שבה מן הסתם יש הרבה הרבה מוזיקה.  השירה של ג'ון לנון ב "a day in a life” למשל?  היא קורעת לי את הלב גם בפעם המאה, והיא כבר סיבה שהיה שווה להיוולד. כך גם הפזמון של "life on mars" של דיויד בואי .או האלתור הממולמל של רוברט וויט בסוף של "sea song", אחד השירים היפים בעולם.

 

 יודעים מה, קחו את "GOD ONLY KNOWS "  של הביץ' בויז.  יש אושר מושלם מזה? כשבריאן ווילסון חוזר בסוף השיר על השורה  God only knows what i'd be without you   והלהקה עונה לו אני מפורק מרוב עונג. עשרים שניות כאלה שהוקלטו לפני ארבעים שנה יכולות לגרום לי לעלות על הגג של עזריאלי ולצרוח -"תודה!!"

 

כל חובב מוזיקה יכול בלי בעיה להרכיב רשימה של מאה שירים שבשבילם שווה לחיות. כמעט בכל שיר שאני ממש אוהב יש אלמנט מוזיקלי מסוים שהופך אותו לקדוש. (אם נשים בצד את הטקסט,הלחן,והשירה). בוא נקרא לזה, כלי נגינה, או רגע אינסטרומנטלי בתוך השיר שהקסים אותי מיד בפעם הראשונה ששמעתי אותו  והוא מפעים ומרגש בכל האזנה נוספת. קחו לדוגמא את המודולציה (שינוי הסולם) שיורדת למטה ב"עטור מצחך", שניה לפני שהאבוב מנגן את המלודיה. המודולציה הזו כל כך יפה, כל כך גאונית. היא גומרת אותי.
אז חשבתי, לשם התרגיל והשעשוע, לערוך רשימה של עשרים שירים שאני מאד אוהב, כאשר בכל אחד מהם בודדתי מרכיב מוזיקלי ספציפי שהנוכחות שלו בשיר כל כך יפה, ששווה לחיות בשבילה…( וכמובן,אין הכוונה לריף-גיטרות מוצלחים אך נדושים כגון satisfaction  וכו').
 בחרתי שיר אחד מכל אמן/להקה.לא הושקעה כאן יותר מדי מחשבה, אני מודה. אלו אסוציאציות  מיידיות מהזכרון ומהתבוננות חטופה בספריית הדיסקים. אז יאללה, תביאו עוד רעיונות!

אה כן, וזו רשימה של שירים לועזיים (לא מאמין שאני משתמש במילה הזו) בלבד. לא יודע למה. אולי יהיה חלק ב' פטריוטי אם הרעיון יתברר כהצלחה מסחררת…

 

אז הנה. 
 
החצוצרה של צ'ט בייקר ב shipbuilding של אלביס קוסטלו 
סולו מצמרר ונוגה. שנים הייתי מוקסם מהחצוצרה הזו בלי לדעת שזה צ'ט בייקר. כשהאסימון נפל, זה ריגש כפליים.

הגיטרה האקוסטית ב—hearts and bones של פול סיימון.
 שיר הנושא מתוך האלבום הטוב ביותר שלו לדעתי, ודוקא האלבום הזה היה כשלון מסחרי .מה שמוכיח שהקהל לא תמיד צודק. ריף הגיטרה הזה כל-כך אוורירי ועדין והוא הסיבה המרכזית ליופיו המדהים של השיר הזה. 

 
המפוחית של ג'וני מאר ב– slow emotion replay  של THE THE   
האלבום Dusk  של מט ג'ונסון היה אחד האלבומים שהצילו אותי בתקופה מבולבלת ודכאונית, אי שם בתחילת שנות התשעים.השיר הזה היה הפייבוריט שלי בגלל נגינת המפוחית. כבוד לג'וני מאר הענק שמתארח באלבום הזה ומחולל פלאים במפוחית לא פחות מהפלאים שלו כגיטריסט בסמית'ס.  
 
התופים ב running up that hill   של קייט בוש.
אני זוכר את עצמי בכתה ט' בעירוני- ה' חיפה מתופף את הלופ תופים הזה עם הפה, תוך כדי השיעור. אחד השירים החושניים שאני מכיר, בעיקר בגלל סאונד התופים והשירה של קייט בוש.
 
החליל ב  hide and seek   של הווארד ג'ונס.
על חיבתי להווארד ג'ונס כבר הצהרתי בעבר. השיר הזה הוא אחד מהבלדות היפות שזכורות לי מהאייטיז, הפזמון שלו מדהים והחליל מדגיש את המוטיב הקוסמי והמסתורי של השיר היפייפה הזה.

הסולו גיטרה ב- something של הביטלס.
השיר שעליו סינטרה אמר "שיר האהבה הגדול בכל הזמנים" מתנגן אצלי במערכת לאחרונה באיכות מעולה בזכות האלבום LOVE.  אני מניח שהבחירה בסולו של קלפטון ב –while my guitar gently weeps  יותר מתבקשת, אבל סולו הגיטרה בסאמת'ינג יותר צנוע ויותר מרגש. 

הסקספון ב the working hour של טירס פור פירס.

על הלהקה הזו אני הרוס עד היום (למרות ש shout שיר קצת מחורבן בעיני). נגינת הסקסופון פה כל כך הלהיבה אותי בגיל 15 והריצה אותי לקנות אלבומים של ג'ון קולטריין וצ'רלי פארקר,למרות שלא התעניינתי (אז) בג'ז.  
 
 
הבס ליין שנכנס בבית השני של is this it   של הסטרוקס.
הרגע שנדלקתי על הסטרוקס היה הרגע ששמעתי את הבס ליין הזה. אני אוהב שהוא מגיע רק בבית השני.

הצ'לו ב –the shining של בדלי דרואון בוי.
יאיר רוה ואני עשינו תכנית רדיו בגלצ לפני כמה שנים -"ציפורי לילה קולנועיות". יאיר הביא לתחנה את האלבום הראשון של בדלי דרואון בוי. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי עליו. נכבשתי מיד, בשיר הפותח, לצלילי הצ'לו (והחצוצרה עליו). מאותו רגע ידעתי שאני מאוהב ביוצר המוכשר הזה. 
 
כלי המיתר ב day is done   של ניק דרייק.
יש מיליונים של שירים בהם כלי מיתר מעלים את מפלס הרגש. זה השיר הראשון שקפץ לי לראש כשחיפשתי דוגמא. 
 
הגיטרה בפתיח של  little wing  ג'ימי הנדריקס.
בזכות הקטע הזה התחלתי ללמוד גיטרה בכתה י'. מאז לא התקדמתי הרבה.

הפסנתר שמנגן את ג'ינגל בלס ב river  של ג'וני מיטשל.
אחד השירים העצובים שנכתבו אי-פעם. התשובה של ג'וני מיטשל לשירי הכריסמס הצ'יזיים. הבדידות שלה, מול ה"ביחד" של החג. הפסנתר מנגן את ג'ינגל בלס בתחילת השיר בהרמוניה המוכרת, אך בסופו הוא "מעקם" את האקורדים ויוצר אינטרפטציה עגומה ומלנכולית לשיר. כואב בנשמה. 

הגלוקנספיל ב no surprises של רדיוהד. 

הגלוקנספיל הוא כלי ממשפחת כל ההקשה, דמוי קסילופון רק עם ברים ממתכת וצלילים גבוהים במיוחד. הפתיח של no surprises מקסים ונכנס ישר ללב.

נגינת הבס ב- don’t give up של פיטר גבריאל.
אחרי הצבא חלקתי דירה עם בחור בשם ששי מזרחי, בסיסט מחונן שניגן עם מיטב המוזיקאים בארץ. הוא ניגן כמעט בכל ערב, כמנטרה לפני השינה, את הריף-בס של השיר הזה, ואני התהפנטתי לי בשקט מהחדר ליד.
 
האורגן ב not dark yet  של בוב דילן.
אני חושב שזה השיר שאני הכי אוהב שלו. האורגן החרישי מרפד ב"שטיח" את השיר הזה ונותן לו את הצבע הלילי ,האינטימי. 

הבנג'ו ב seven swans של סופיאן סטיבנס.

סופיאן הוא גאון אמיתי שמנגן על כל כלי אפשרי. זה אלבום על טהרת הבנג'ו, וכמה שזה יפה.

הגיטרה בפתיח של over the hills and far away של לד זפלין
מעולם לא הערצתי אותם כמו רבים מחברי, אבל השיר הזה הוא בונבון אמיתי. עוד אחד מהקטעים הראשונים שניסיתי ללמוד על גיטרה,בכתה י'.  

הסולו גיטרה ב—Bodhisattva של סטילי דן.
וירטואוזי ומלא שמחה. קטע נגינה שהיה גורם אפילו לסטיבן הוקינג לנענע את הראש.

 

המפוחית של סטיבי וונדר ב–isnt she lovely

טוב נו…כל מילה מיותרת.

 

ההדגשים המוזיקלים ב-you do something to me של פול וולר.

הדגשים מוזיקלים?  מה לעשות, לא מצאתי דרך אחרת לתאר את הטה דה דה דה דם בפזמון. אבל זה הרגע שאני הכי אוהב בשיר הענק הזה. חוץ מזה,הייתי חייב לדחוף את פול וולר פנימה. 
 
 

אודות עידן אלתרמן
שחקן וקומיקאי

107 Responses to שיא הרגש.

  1. מאת רן:

    אני מרים את הכפפה

  2. מאת דויד פרץ:

    אני אוסיף – סולו הגיטרה של סטיב האקט בFIRTH OF FIFTH של ג'נסיס, הדמעה שלואיס ארמסטרונג מוחה בקצה האו יה בסוף WHAT A WONDERFULLL WORLD – ווו הו של מייק סקוט מהוואטרבויז בכל מקום שהוא עשה את זה ובעיקר בTHIS IS THE SEA -הבאס המהפנט ומכת הסנר המתפוצצת ב-DO YOU LOVE ME? של ניק קייב(והמתופף תומס ווידלר) רכות המשי בגיטרות שפותחות את FEMME FATAL של הוולווט, רחש האורות הכבים בסינטיסייזר בתחילת STREETLIGHTS של ג'וש ראוס. מכונת התופים שפותחת את HATS של הבלו נייל, הבאס בPAPA WAS A ROLLING STONE וקילר של סיל, הקול של אנני לנוקס בפתיחה ל-THERE MUST BE AN ANGEL פעמוני הרוח החלשים עד כדי כאב בPLAIN SONG של הקיור, בעצם כמעט כל כניסת שיר של הקיור יכולה להיכנס לרשימה הזו, הלמות הסאב שמתחיל את PROTECTION של מאסיב אטאק. וואי אלוהים יש כל כך הרבה רגעים כאלו איך אפשר להתחיל ולספור בן אדם ? ? ?
    יופי של פוסט. ברוך הבא לרשימות.

  3. מאת איציק:

    1 הבאס של ג'נגו ב"מדוע לא באת" של ירמי קפלן. פרטלס מעלף. תפקיד גאוני
    (ובאותו אלבום ממש, שיר מספר 2: תפקיד התופים של ירמי קפלן ב"אחת ושתיים" )

    2 הקסילופון בשיר "בבוסתנים" של אריק לביא

    3 המיתרים שמתחילים את "ימי בנימינה" שחוה אלברשטיין שרה

    4 הסולו פסנתר הג'אזי משוגע של מישה סגל ב"היה היה" של אריק איינשטיין

    5 הגיטרה חשמלית של דויד פרץ ב"קשת עגומה" (מתוך "העברה:אופקים")

    6 הפסנתר העצוב והמדהים של יוני רכטר ב"בתוך הרעשים" שדייויד ברוזה שר בסרט דיזנגוף 99 (ובכלל הפסנתר המדהים של יוני רכטר בתקופה ההיא בכל שיר)

    7 הגיטרה של אפרים שמיר, שפותחת את "ערב של יום בהיר" (והסולו הנהדר באמצע)

    8 החליל ב"גן נעול" של שוקי ודורית

    9 הסולו של גבריאל בלחסן, שחותם את "בתוך הצינורות" של אלג'יר.

    10 הטמבורין של ג'וזי כץ ב"החלונות הגבוהים" (בכל השירים)

  4. מאת Julia:

    יופי של רשימה. כשאני שומעת את "הללויה" בגירסא של ג'ון קייל עם השורה הזו-
    But you don't really care for music, do you?
    אני יודעת שאנשים שעונים להגדרה הזו, לא יבינו לעולם את ההתרגשות שעליה אתה מדבר בפוסט הזה. אני כן מבינה.

  5. מאת מיקי:

    האדג'יו של אלבינוני
    AN AMERICAN PRAYER – THE DOORS

  6. מאת קיינן:

    בהשראת הפוסט הזה יצא לי פוסט בנושא גרסאות כיסוי מעניינות ומעלה, אז כבר תודה עידן.

    חוצמזה:

    הפתיחה של 'מי באש' את לאונרד כהן – הבס מי הפתוח הוא כמו כתוביות לתחילת מותחן הפילם נואר הזה.

    הסולו פסנתר ב-'מוקדש לאחד שאני אוהב' את האמהות והאבות – בכלל, השיר הוא פזמון הלל לוירטואוזיה.

    הקטע השקט ב-'הלימות פטישים בראשי' את זבל – השיר הוא ממש שיעור בהתאמת בגדים או נהיגת מירוצים, איך לוקחים משהו בכיוון אחד ושוברים אותו למסלול אחר לגמרי בצורה החלקה ביותר.

    הסולו ב-'ריקנות אופנועית' את מטיפי רחוב מניק – זה מה קוראים לו מעיף מוח.

    הקול של קתרין מק'וויליאמיס ב-'בחלום שבור'.

    התופים בסוף 'נצור תפילה' את דוראן דוראן – כאילו לא מתאימים, אבל הכי חותרים ממתחת.

    הסולו ב-'משהו חם' של דונה סאמר – פעם היו משקיעים גם בשירים כאלה.

    הסטייל הרוסי ב-'בחזרה בעולם הישן והטוב' את טום ווייטס. קרקס מלנכולי.

    טוב, יש עוד מיליארד.

  7. מאת ניר:

    החצוצרה של הוגו מונטנגרו (הטוב,הרע והמכוער)

  8. מאת legal alien:

    אחרי שכתבתי תגובה במשך שעה והיא נמחקה אני חייב לנסות שוב:
    סטיבי וונדר – אני הכי אוהב את המפוחית שלו אצל אלטון ג'ון
    i guess that's why they call it the blues
    בשיר של הווטרבויס שדויד פרץ הזכיר יש איזה סאונד מעולה, מיד לאחר שמיק סקוט שר את המלים
    you came like a comet
    יש רעש מעולה של פיצוץ. גדול.
    הצ'לו אצל בילי ברג the only one גם כלי הנשיפה ב levi stubbs tears
    הטין ויסטל אצל הפוגז, וכל צרחה של שיין
    ויש עוד ועוד – זה די ממכר. נקוה רק שהתגובה תצלח הפעם
    ונ.ב. אחד שאני לא יכול בלעדיו – אני חולה על כלי הנשיפה בשיר por que te vas של ג'נט, שקליפ מזעזע שלו אפשר לראות כאן:

    ההפתחות של כלי הנשיפה בשיר הזה נפלאה בעיני. זו הסטיה שלי וממנה לא אמוש !!!

  9. מאת דוד שליט:

    לפעמים צלילים פותחים הם אלה שנחקקים, כמו רגע מפגש עם המוכר, מהירות האור של מהירות קול השיר. ב'טוב הרע והמכוער' שהזכיר ניר מהחצוצרה של מונטנגרו, אני נדרך כבר ביללת הקויוטי של הפתיחה. הצלילים האלקטרוניים של ג'ון בארי בפתיח של ג'ימס בונד, שרדו ארבעים שנות טעמים מוסיקליים מתחלפים, ובעיבוד המקור. צלילי פתיחה מתערבלים מופלאים לטעמי היו גם לבלדה של השוטר אזולאי, עיבוד של מישה סגל נדמה לי, עם תחושה של מלח ורוחות סוערות מכיוון הים, ואולי זה הסרטים שצמודים לכל הדוגמאות האלה שמעצימים הכל

  10. מאת גילי:

    הסולו חליל ב"ימים לבנים"

    ארבעת האקורדים של הגיטרה ב Time in a Bottle של Jim Croce, במעבר מהבית הראשון לבית השני

    הלווי של The Secret Marriage של סטינג

    Valse Triste מאת סיבליוס

    ה"אווו-לה-לה-לה" ב-Big Yellow Taxi של ג'וני מיטשל

    טריו המסכות בדון ג'יובאני של מוצרט

    ועוד ועוד…

  11. מאת תמי:

    על המאמץ המוצלח לבודד את האלמנט ולבחור. זה משהו שמאד קשה לטעמי, והצלחת בו. הנה המיני רשימה שלי:
    1. בסוף Wuthering Heights של קייט בוש, אחרי שהמילים נגמרות, הגיטרה החשמלית עושה שם משהו שגורם ללב שלי לפרפר למאדים וחזרה.
    2. הנואשות הפראית בקול של ניק קייב ב-Diana (בפזמון אבל גם בחלקים אחרים של השיר).
    3. בסוף של Advice for the Young at heart של Tears for Fears, אחת הלהקות הכי פחות מוערכות אי פעם, אני חושבת שקורט (אבל אולי אני טועה וזה רולנד) אומר (לא שר):
    Working hour is over
    We can do anyhting that we want
    Anything that we feel like doing
    Advice…
    וזה סיום מינורי מוצלח שמציל את השיר מרדידות מסוימת (בלחן, לא במילים).
    4. אני שונאת קיטש, אבל נאלצת להודות ששילוב של פסנתר וכלי מיתר בשירי רוק/פופ ממיס את קרחוני ליבי. Life on Mars הוא השיר הכי יפה בעולם בעיניי בגלל שני אלה. במיוחד בחלק שלפני הפזמון:
    but the film is a saddening bore
    cos she's lived it 10 times or more
    וכולי
    5. כל שיר של הסמית'ס או מוריסי שבו הוא מפסיק לשיר ומפעיל את הסירנה. כששמעתי אותו עושה את זה בפעם הראשונה, הייתי בת עשרה שניסתה בכל כוחה להשתלב ורצתה להיות כמו כולם. המוקסמות שלי ממישהו שפתוח את הפה ומוציא קולות חריגים במכוון עזרה לי להתחיל להבין ששונה זה לא בהכרח רע.

  12. מאת presto:

    כרגע עולה לי לראש קרן היער השוויצרית (או לפחות זה מה שאני חושב שיש שם) בסטטיק דנסינג של מינימל קומפקט

  13. הפסנתר של ג'ורג' מרטין ב In My Life של הביטלס, האורגן ב Whiter Shade of Pale של פרוקול הארום, הפתיח של Your Song של אלטון ג'ון, השירה של אלביס ב Can't Help Falling in Love, הפתיח שך Time of the Season של הזומביס שלא לומר She's Not There, הממממ..ממממ…מממ של סיימון וגרפונקל בתחילת America,קצב התיפוף ב Peggy Sue של באדי הולי וכל שנייה משמונה וחצי הדקות של American Pie של דון מקלין.

  14. קרן היער של אלן סיביל ב For No One של הביטלס.

  15. מאת מיקי:

    תרומתי הצנועה – התופים בפתיחה של "דה קווין איז דד", אחרי המלמול של המלכה בהתחלה. פתיחה עוצמתית לתקליט מופתי.
    ותמשיך לדחוף את פול וולר לכל מקום – אני איתך. :)

  16. מאת מיקי:

    אני המיקי של הסמית'ס, לא של אלבינוני (למרות שאין התנגדות)

  17. מאת תומר:

    אבל מה שעולה לי עכשיו בראש הוא כל קטע הפתיחה של השיר "מרי לו". אבל רק אם יש לכם את התקליט, לא הדיסק. שם, לפני השיר יש קטע אינסטרומנטלי בומבסטי ומופרך לחלוטין של פסנתר ותופי ענק שמשחק עם עצמו. בקיצור, פתיחה ענקית, פומפוזית, אובר-דה-טופ לשיר דיסקו כפי שרק צביקה פיק בימי גאונותו היה יכול ליצור.

    אה, הנה עוד אחד: ב"חצבים פורחים" של תיסלם, בסוף השיר כשהם שרים יחד או-או-או וכו' וכו', כלומר פשוט כולם ביחד נותנים אוווו כזה עולה ויורד שיוצר אצלך הרגשה של נצח.

  18. מאת דרורית:

    קשה נורא לבודד קטעים, אבל הנה אלה שלי (יש עוד המון, אבל אי אפשר לכתוב את כולם)
    קטעי הגיטרה ובכלל התימה החוזרת ב
    every little thing she does is magic
    של פוליס, גורמת לי לאושר צרוף עד היום
    כנ"ל קטעי הפסנתר החשמלי (אורגן? מזכיר לי את רוס מ"חברים" שניגן "קלידים" בתיכון)
    ב
    head over heels של
    tears for fears
    אם אני שומעת את זה בנהיגה, זה פחד אלוהים
    האינטרו של
    Lady Maddona של הביטלס
    הפסנתר שפותח ואחריו התופים, וואו לגמרי
    אבל קורע אותי לחלוטין בילי ג'ואל, באחד השירים הראשונים שלו
    all for leyna,
    הקטע של הפסנתר והמשפטים
    I'm failing in school, losing my friends,
    making my family lose my mind, I don't want to eat, don't want to sleep, I only want leyna one more time
    זכרונות מצויינים.
    יופי של פוסט.
    (יש גם כמה ישראלים כאלה כמובן(

  19. מאת שרון:

    יש קטע בספר חומר טוב של יונתן גפן שהוא מספר שהייתה לו פעם חברה או ידידה שהייתה לה נטייה אובדנית והיא כל הזמן דיברה על התאבדות
    אבל היא לא הייתה מסוגלת לעזוב שיר כזה :
    beatles – because
    אני זוכר שקראתי את זה ועברה בי צמרמורת
    וישר רצתי לישמוע
    נ.ב
    צדקה ב 100 אחוז

  20. מאת ריקי כהן:

    המתייחסת לקטעי נגינה בתור עילוי רגש מיוחד שנצרב בחיים.

    יש כל כך הרבה.אנסה למנות כמה, ממוח עייף מידי כעת.

    1. Grandaddy מתוך האלבום הנפלא The Sophtware Slump שעולה רק 39 שח בחנות האינטרנטית מוזיקה נטו -מציאה! ואין לי שום אחוזים שם
    http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=116

    השיר הוא he is simple, he is dumb, he is the pilot, מהרגע שהזמר מתחיל לשיר את המילים I belive they want you to give in… כלי הנשיפה והנגינה המלנכולית (סינתי?) ועד שהוא חותם Dont give in 2000 man – זה קטע הורס, הורס. בשיא הדיכאון שלי שמעתי אותו והיה בו משהו מזכך.

    2. הקאובוי ג'אנקיז, באלבום המוחץ The Trinity Session – הנגינה הפותחת לפני שהיא נכנסת בSweet jane – המפוחית בmining for gold.
    3. אבל הפתיח המופלא, המהפנט המענג של קוקטו טווינז מהאלבום tresure הקטע השני, Lorelei – למות מעונג. בלילות שהתינוקת לא נרדמה הייתי משמיעה לה את זה, וזה היה יופי של נחמה לשתינו.

  21. מאת ריקי כהן:

    להיות "חשבתי שאני המשוגעת היחידה".

  22. מאת גיאחה:

    בפוסט כמו בתגובות. לראות את העיניים הבורקות שלנו כשאנחנו נזכרים ברגעי הקסם האלה.

    הרשימה שלי אינסופית, אני מפחד בכלל להתחיל אותה.

    אני מסכים עם מי שכתב פה על קתרין ויליאמס (בלי ה"מק") בחידוש שלה ל-In a broken dream.

    הצורה שבה ביורק יולדת את המילה "Aurora" בשיר בעל אותו השם.

    החליל בימים לבנים שמישהו הזכיר פה.

    הרגע בו המוזיקה מפסיקה ב-"I know" של פיונה אפל, ואז המברשת מלטפת את הסנר והמנגינה חוזרת – הגוף שלי נשבר למיליון חתיכות ומורכב בחזרה בשנייה הזו.

    שרון צודק/ת, "Because" של הביטלז הוא שיר ששווה להיוולד ולחוות סבל רק כדי לשמוע אותו מדי פעם.

    ריקי בהחלט עלתה על משהו – כמעט כל האלבום הזה של גראנדדי הוא אלבום ששווה להיוולד בשבילו, והוא מלא ברגעים קטנים קטנים כאלה של אושר, שטראוסים כאלה.

    הבאסים הפועמים בהתחלה של "Silent shout" של The Knife, או הרגע בו רצף הצלילים המפוזרים בפתיחה של "We share our mother's health" מתאגד למנגינה הגיונית והכל מתפרץ.

    הקטע שעידן ציין ב"עטור מצחך" (זה אבוב, אני חושב, לא חליל).

    הפזמון השני של "Emily" של ג'ואנה ניוסם.

    כמעט כל רגע באלבום Blue של ג'וני מיטשל.

    החיים על מאדים שגם עידן הזכיר.

    הברייקים של מיקסמאסטר מייק בחלק מהשירים של הביסטי בויז.

    ליסה ג'רמנו. נקודה.

    השניה השנייה (0:02) ב-"The fox" של סליטר-קיני, כשהפידבק נוסק ושלוש בחורות עם כלי נגינה נופלות עליך בבת אחת עם ריף של מאה טון ואתה מרגיש שהגוף שלך עומד להתפוצץ מבפנים.

    מלודיית החצוצרה ב-"Elephant gun" של Beirut.

    הרגע בו הזמרת מתחילה לצעוק בסוף של "In the back seat" של ארקייד פייר.

    הרגע בו נכנס הקונטרבס אחרי כמה שניות, בפתיחה של האלבום Mingus mingus mingus mingus mingus.

    אטה ג'יימס שרה את "At last". נינה סימון מייבבת ש"שחור הוא צבע השיער של אהובה האמיתי" במשפט שנשמע כאילו הוא הכי ארוך בעולם ונמשך 800 שנה. נינה סימון מתבדחת בין הבתים של "Mississippi goddamn". נינה סימון, נינה סימון, נינה סימון.

    אוי, אלוהים, בכל יום שתשאלו אותי אתן חמישים קטעים אחרים. זה אינסופי! ואיזה כיף זה!

  23. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    נראה לי שאני שייכת לדור שונה לגמרי מרוב הכותבים כאן, אבל יכולה להוסיף שניים משלי:
    פתיחת השיר YOUWR LATEST TRICK של הדייר סטרייטס.
    וגם הפתיחה המדהימה של הוטל קליפורניה.

  24. מאת בועז כהן:

    אין מי שידע לכתוב פתיחות מרעידות, מרטיטות, ממוטטות לשירים – כמו ניק "אחד אלוהינו" דרייק.

    הפתיחה של WAY TO BLUE רביעיית המיתרים המעלפת של רוברט קירבי

    הפתיחה עם הפסנתר ל-SATURDAY SUN (שדרייק בעצמו מנגן שם על הפסנתר…)

    הפתיחה ל"NORTHERN SKY" (ג'ון קייל בפסנתר ובאורגן, ג'ון מרטין וניק דרייק בגיטרות)

    הגיטרה שפותחת את ONE OF THESE THINGS FIRST
    שנמסכת אל תוך הפסנתר המופלא, שמקדים את השירה

    הכניסה של הסקסופון ב"צלצול פעמוני שעון העיר" ..וואו.. צמרמורת.

    החליל היוהאן סבסטיאן באכי, שמתחיל את "המחשבות של מרי ג'יין"

    הגיטרה המתערבלת עם הפיקינג המדהים שמתחילה את WHICH WILL

    הקונגס שנכנסים אחרי הגיטרה ולפני הצ'לו החם והנמוך ב"שיר הצ'לו"

  25. מאת מיקי:

    עשית לי צמרמורת עם ONE OF THESE THINGS FIRST. כל כך נכון.
    ונזכרתי בעוד שניים:
    - הגיטרות ב-William it was really nothing, שוב של הסמית'ס. במיוחד סביב השורה
    everybody's got to live their life
    And God knows I've got to live mine. חונק לי את הגרון כל פעם מחדש.
    - והפסנתר בהתחלה של "שוב היא כאן" של יוני רכטר, ממש לפני שהשירה מתחילה. יפהפה.

  26. מאת יעל גגלר:

    לא חליל, לא אבוב, אלא בסון :)
    נראה לי שהסולו שעידן מתכוון אליו הוא של הבסון.

    ובכל מקרה, אם המודולוציות חביבות עליכם, כדאי לכם לחפש אותן בביצוע של אביתר בנאי. עיבוד מופתי (לדעתי) [והרגע היפה? טוב יש שניים: אחד, כשהוא שר את המילים 'בין כתלי ביתך' ודוחס שם שני צלילים נוספים, הגיוניים מאוד; והשני, כמה רגעים אחר-כך, בדימדומים של הפסנתר שגוסס בגבורה אחרי שבנאי צורח (או זועק, או צווח, אולי מילל... אין מילה בשביל זה) את המשפט 'עוד מעט ואבוא אלייך'). אז אחרי-זה הפסנתרן שוקע מרוב... וזה מקפיא דם.]

    אחלה רשימה, זרקה אותי לאלף כיוונים, כמו שאומרים. וכמובן ברכות על האתר :)

    (נורא רציתי למצוא את אביתר בנאי, אבל לא הצלחתי, אז הנה אריק אינשטיין והפגוט. שווה להיזכר)

  27. סולו הגיטרה המעולה של ג'וני גרינווד בParanoid Android של רדיוהד. (וגם הסיום האנרגטי)

  28. מאת סתוסתו:

    המפוחית של דהדה והאקוסטית של הארטס אנד בונס קלעו אלי יופי, אבל הפלת אותי עם ההוא של פול וולר
    לפני שנים רבות ידיד בריטי שלי שלח לי קלטת עם שירים שהוא אוהב, ואת זה הוא שם בסוף במיוחד בשבילי.. שקוף שמאז הדה דה דם בפזמון מקפיץ לי קצת את הלב :)

    יופי של פוסט, מאוד נהנתי לקרוא
    חבל שהתגובות כאן הן וואן-ויי (ז"א שאי אפשר לנהל שיח ושיג עם כותב הפוסט), אבל אולי זה רק בגלל שהתרגלתי לישרא
    שיהיה גם לך חג מצוין!

  29. מאת דרורית:

    האם כשטירס פור פירס שרים ב
    sowing the seeds of love
    את השורה
    Kick out the style bring back the jam.
    הם אכן מתכוונים לסטייל קונסיל, ולג'אם?
    תמיד חשבתי שכן, אבל אין לי מושג אם זה נכון.

  30. מאת גיוועץ':

    אצלי דווקא המילים הן אלו שנחקקות בזיכרון. כמובן שהמוסיקה חשובה. אבל מבחינתי היא זו שמגבה את המילים, ולא להיפך.וכך, המוסיקה שבדרך כלל נצרבת עמוק בתודעתי היא מוסיקה טובה, אך לא בהכרח מרטיטה, אשר המילים בה הן חזקות במיוחד.

  31. מאת שירה:

    וגם את התגובות.
    מוסיקה עבורי היא משהו על גבול הדת. יש אנשים שצריכים להתפלל בשביל להתחבר אל אלוהים, יש אנשים שמרגישים צורך ללכת לבית כנסת או ללבוש בגדים מסויימים או למלא מצוות כאלה ואחרות. אני פשוט צריכה להתחבר למוסיקה, ולהרגיש שהיא ממיסה לי את הקרביים. זה האלוהים שלי.

    שלוש תוספות קטנות משלי:
    הפתיחה האפריקאית הנפלאה בשיר של פול סימון הגדול מכולם – Diamonds on the solas of her shoes
    עונג צרוף של קצב שחודר אל הנשמה.
    החליל המופלא של פיטר גבריאל בשירים הישנים של ג'נסיס.
    ואחרון חביב -
    הצלילים והמלים שפותחים את הדלת אל אלבום יחיד ומיוחד: Dark side of the moon

    אתה כותב נהדר, מקווה לקרוא עוד הרבה ממך.

  32. מאת אור:

    תמיד אמרתי שאם הייתי זמר הייתי רוצה לשיר כמו ג'ון לנון ב- day in a life

  33. מאת אורי:

    בשיר הראשון שבתקליט bodily functions.
    מה יותר מרגש מסאונד של עובר שטרם נולד בשיר אהבה לאותו ילד?

    כמה שנים קדימה -) הבן של ביורק בone day ממלמל מילמולי ינקות ראשונים.

  34. הפסנתר ב Bridge Over Troubled Water של סיימון וגרפונקל. על גבול השמאלץ אבל בכל זאת מרגש.

  35. כשאני שומע את הדם דם דבי דו דם בי דו בי דם בCome Softly to Me של הפליטוודס זה פשוט כובש ומדבק כל פעם מחדש. והשריקה ב Georgy Girl של ה Seekers, בזמנו נקראו בארץ המשחרים, אני יודע, תודה רבה, בועז כהן!

  36. איך אפשר בלי האינטרואים המיתולוגיים של Smoke on the Water של סגול כהה ו Sunshine of Your Love של קרים?

  37. מאת ערן:

    אחד הצלילים שהכי מרגשים אותי בכל פעם זו נעימת הפסנתר ברצועה השלישית (או שמא זו הרביעית) של האלבום () של סיגור רוס, אין אין על זה

    אה וכמובן! נגינת הפסנתר של יוני רכטר בסוף הסיפור על האיש הירוק!

  38. מאת מהזהחשובמיזה?:

    פאקינג בריליאנט פוסט!
    אהבתי מאוד.

  39. מאת עמית:

    וואו, עידן וילנצ'יק! כל כך הרבה זמן ניסיתי להיזכר של מי השיר ואיך קוראים לו, כי הוא אבד לי אי שם באחד הפירמוטים. [השיר של הפליטוודז]. תודה!!!

  40. השיר גם בוצע ע"י ה New Seekers ודיקי ולנטיין ועוד רבים וטובים.

  41. מאת avi_y:

    לא יכול בלי זה:

    פתיח הגיטרות של how soon is now של הסמיתס. מסך הגיטרות הזה שמזכיר לי (כמו בקליפ) אפור אינסופי של מפעלים פולטי עשן. כמעט כל פעם שאני שומע אתזה, אני מרגיש אפוקליפסה בפתח.
    ריף הגיטרה של rubber ring, אף פעם לא נמאס.
    קטע הגיטרה בסוף pretty girls make graves, פעם זה ייצג בשבילי את כל העצב בעולם בלי מילים.

    הכינור ב"תפוס את החלום" של שלום גד.

    הגיטרות הצורמות ב"קול של אלוהים אחר" של נושאי המגבעת.

    הקלידים בlove will tear us apart של ג'וי דיוז'ן.

  42. מאת ערן:

    ומנפץ זכוכית ב-European son של הוולווט, פותח את שערי השאול להתפרצות קקפונית מחרישת אוזניים.

    האפקט של פתיחת בקבוק, שלי תמיד נשמע כמו בועת סבון שמתפוצצת בפתיחת Que Vida! של לאב.

    התופים המהפנטים של סטפן מוריס ב-atrocity exhibition של ג'וי דיוויז'ן.

    כיף לקרוא אותך, עידן. תודה :)

  43. Come Softly to Me לא בוצע ע"י דיקי ולנטיין כי אם ע"י פרנקי ווהן והאחיות קיי, זה הביצוע הבריטי של השיר.

  44. מאת איילה קפלן:

    מזדהה מאוד עם ערן שמזכיר את התופים בatrocity exhibition של ג'וי דיווז'ן.. גם הבס בתחילתו של heart and soul שלהם נוהג להכניס אותי היטב לאווירה המיוחדת של השיר.

    הקטע המלודי שבאמת ממיס אותי לגמרי הוא בדקה ה1:45 של theres a light that never goes out של (מי אם לא) הסמית'ס..
    שילוב אדיר של ליריקה (And in the darkened underpass
    I thought Oh God, my chance has come at last
    (But then a strange fear gripped me and I
    Just couldn't ask)
    ובחפיפה לכך, נכנסת פתאום מלודיה לכאורה סתמית של כלי שקשה לי לזהותו (ניחוש – חליל? אורגן.).. אותו קטע הופך למוטיב שסוגר את השיר ומתבל את האמירה הכל כך יפה הזו- יש אור שלעולם אינו כבה..

  45. מאת הופר:

    איזו רשימה משובחת! אנו חולקים הרבה אהבות משותפות. כייף שהצטרפת ל"רשימות".

  46. מאת אבינועם:

    מעולה.
    זה מאוד מוזיקאלי מה שרשמת.
    כבר כתבתי פעם בוואי נט על "מרגש" ואיך שכוכב נולד הרגה את המושג הזה.

    כן, מכה של תוף, משיכת מיתר וכו' יכולים לעשות את זה.
    אהבתי שהזכרת את סטילי דאן, גם את סטיבי וונדר ( שיא השיאים שלו במונחים של הפוסט הזה לדעתי נמצא בשיר The First Garden ,על קטע המפוחית שנמצא שם)

  47. מאת Myron:

    אז הכניסה של החצוצרה שלו בקטע
    alone together
    מתוך האלבום "צ'ט" הוא אחד מאותם רגעים

  48. מאת סטיבי:

    שכל חובב מוזיקה מבין אותו בדיוק ויודע על מה מדובר. גם כשקוראים רשימה של מישהו אחר, כל פעם קופץ לראש קטע השיר המתואר, תוך תחושת הזדהות. במיוחד עם קייט בוש :-)
    נדמה לי שבכל שיר שבאמת-באמת אוהבים יש רגע כזה, כי זה מה שהופך שיר שאוהבים לשיר שבאמת-באמת נכנס ללב ונשאר שם.

    (שירי כריסמס, אפילו אם הם צ'יזי לגמרי, זה דבר נהדר, בערב החג בערוצי המוזיקה :-) טוב, עד גבול מסוים שעוד לא הגעתי אליו)

  49. מאת עדיאל:

    master song של לאונארד כהן איזה גיטרה מהפנטת וכל שהשיר מתקדם מבליחים לרגע עוד כלים אם זה כלי מיתר,גיטרה חשמלית או האורגן המצמרר הזה. מדהים

  50. כמה משלי, אולי קצת יותר קיטשיים, אבל מי סופר:
    1. שלוש תנועות הגיטרה בין הבית לפזמון ב-Beds are burning של להקת midnight oil.
    2. הנגינה המטורפת של REM ב-The one I love, אחרי המילה fire.
    3. הקיבורד המטורף בפתיחה הקלאסית של Take on me של א-הא.
    4. הפתיחה הפומפזית והנפלא של The final countdown
    5. השירה של שינאייד או'קונור ב-red football.

    וזה רק בלי מחשבה…

  51. מאת א"ש:

    הקקופוניה ב"סימנים של חולשה" של ברי סחרוף, שהולכת ומתגברת כל פעם מחדש אך מתנדפת שניה לפני שהיא מגיעה לשיא המיוחל.

  52. מאת רעות מהאייפוד:

    למיטב ידיעתי, על אותה מפוחית נהדרת ב-slow emotion replay אחראי ג'וני מאר חביב המגיבים. מישהו רוצה להעמיד אותי על טעותי?

    הקטע האהוב הראשון שעלה לי לראש כשקראתי את הפוסט היה מתוך Dirty Dream #2 של בל וסבסטיאן – הקטע המוזיקלי בסוף השיר כשכל הכלי נגינה נכנסים ביחד גורם לי לעצום את העיניים ולחייך חיוך מלנכולי כל פעם מחדש. גם המעבר באמצע עם השורות של איזובל קמפבל והכינור עושות פרפרים בבטן.
    עם קריאת התגובות עלו לי עוד כמה:
    1. האורגן מ-whiter shade of pale, נדוש אבל מרגש כל פעם מחדש.
    2. הסולו גיטרה מ-disorder של ג'וי דיוויז'ן, כמו קטעי תיפוף רבים של סטיבן מוריס שמישהו פה כבר ציין.
    3. ניקו מתחילה לשיר ב-these days.
    4. הפזמון של act of the apostle שנכנס בסוף של act of the apostle 2 באלבום האחרון של בל וסבסטיאן ומשלים את הסיפור.
    5. ה"פאו פאו פאו" של פול וולר ב-going undergound בליווי התופים.
    6. ברנרד סאמנר שר ship sails out to sea, away from me, i just stand and stare שגורם לי מיד לדמיין מעיל גשם שחור מתנופך ברוח על מזח ערפילי בשחור לבן.

    ולסיום, חייבת להסכים עם תמי על "הסירנות של מוריסי" (היי, מה שלומך?). אני יודעת בדיוק על איזה רגע הארה היא מדברת. הרגעים הבלתי נשכחים של הסמית'ס רבים מספור, אני לא מרגישה טעם לפרט אותם.

  53. מאת עמית:

    אתה חייב להוסיף משלך. אני חוזרת לכאן כל כמה זמן לקרוא את זה שוב.
    הכניסה של הבס בשיר של רדיוהד sit down. stand up. אבל כל השיר כולו הוא מערבולת חושים.
    הפה פה לה פה פה, פה פה לה פה פה פה פה של ג'ק ג'ונסון בbubble toes.
    השיר remembering של אבישי כהן [הקונטרבסיסט] הוא בודאי השיר הכי נוגע ללב ששמעתי בחיי. [פחות שיר, יותר יצירה אינסטרומנטלית]
    בספיישל ברט יאנש שהיה ב88 FM לא מזמן מדי שמעתי קטע שתפס אותי באשכים הדמיוניים. ועוד לא מצאתי אותו, וואו, זה היה קטע שגרם לזמן לקפוא.
    כשברי סחרוף נכנס ב"ועכשיו לאכול, לשתות מהיין", וכמובן כשהוא מכריז "והעיר, עיר של קיץ".

  54. מאת אבי קלוו:

    תודה רבה על ההזדמנות הנפלאה הזאת, לבי רוטט לקריאת המלל שלך עידן, ושל שאר המגיבים :))

    הנה הרשימה שלי:

    קול השאיפה / נשיפה בפתיח של let it grow של אריק קלפטון

    קטע הקתרזיס ב- behind blue eys של המי? ("and if I shiver please bring me a blanket")

    הסיום של supper's ready של ג'נסיס

    העליה של פיטר גבריאל לטונים גבוהים ב- don't give up ביחד עם קייט בוש

    הקו המלודי ב- we are the robots של קראפטוורק

    השורה "יום אחד הכל יפרח, הלב של העולם נפתח" בשיר "אסתר" של אהוד בנאי

    פתיחת הבאס ב- so what של מיילס דיוויס

    סולו הגיטרה בדם-דמובה של אריס סאן

    הגיטרה והתופים בפתיח של while my guitar gently weeps

    המשפט המנצח "יאללה איזק, תגיד שבת שלום ונלך!" בפתיח של "דבש" של רמי פורטיס

    יש עוד, אוסיף אח"כ

  55. מאת גלעד:

    התוספות שלי – סולו הגיטרה והסקסופון ב
    של קינג קרימזון STARLESS

    היבבות של סטיב הארלי בסוף "סבסטיאן

    הילדים המיבבים לפי הקצב בברלין של לו ריד

    הבחור שצועק מהקהל באמצע

    של להקה רטורית LAST NIGHT

    הפעמון ב
    NO MILK TODAY

    ואסיים בהווארד ג'ונס משלי -
    ליין הקלידים ב
    NEW SONG

  56. מאת גלעד:

    התוספות שלי – סולו הגיטרה והסקסופון ב
    של קינג קרימזון STARLESS

    היבבות של סטיב הארלי בסוף "סבסטיאן

    הילדים המיבבים לפי הקצב בברלין של לו ריד

    הבחור שצועק מהקהל באמצע

    של להקה רטורית LAST NIGHT

    הפעמון ב
    NO MILK TODAY

    ואסיים בהווארד ג'ונס משלי -
    ליין הקלידים ב
    NEW SONG

  57. מאת דני הקר:

    בראש ובראשונה – shine on you crazy diamond
    ניסיתי לבודד כמה צלילים, אבל זה קשה מדי לבחור…
    נשים את הצליל סול העצוב שאיתו נפתח הסולו גיטרה הראשון, נמשיך ב4 הצלילים שמסיימים את הסולו השני.
    הצליל פסנתר הגבוה בפתיחת ECHOES. הרדיו בפתיחת wish you were here
    המילים time to go…… בסוף Bring the boys back home בואכה comfortably numb…
    שנה טובה

  58. מאת גק|g:

    1. אחד טרי יחסית ומדהים לחלוטין. בערך אחרי 4 דקות ב"דונדנטה" מ"זד" של "מיי מורנינג זאקט" יש מעבר בין החלק השקט לרועש, עם כניסה תזמורתית של רעש על רקע צווחת ג'יימס, רגע מהפנט שקורע אותך.

    2. דואט הקולות בערך אחרי דקה ב"פול און מי" של אר.אי.אם, כשמייק מילס נכנס בקול שני. ההרמוניות שהם יצרו בשיר הזה נגעו בפסגה של הביץ בויז.

    3. הפתיחה של "מודרן לאב" של דייויד בואי – חטיבת קצב מדהימה שעושה את כל העבודה בשלוש שניות ומדביקה אותי בצורך עז לקפצץ.

    4. פראזת הקלידים המושלמת ב"אבריפינג רואינד" של פייתנו מור. עוצמה שקשה לתאר יש לדקה וחצי הראשונות של השיר הזה, בעיקר בגלל הנכיסה של הפראזה העדינה על רקע הלמות התופים.

    5. משהו שקשה לתאר במילים. תקשיבו ל"סאמר אייז" של יאנג גודס, ותחכו בערך 16 דקות לסיום שלו.

    6. מכת הפתיחה של "קראש" של הפרימיטיבס – מכת תופים אחת מושלמת ומסונתזת.

    7. ועוד תוי אייטיז מופלאים – הפתיחה של ביג אנד ג'אפאן של אלפאוויל.

    8. הרגע הכי מרגש בתולדות המוזיקה הישראלית. המעבר של אהוד בנאי לשירה בארמית ברחוב האגס אחד.

    9 סולו הגיטרה של פרינס ב"דובס קריי"

    10. שירת המקהלה ב"לידרס אוף סנטהבן" של רד בוקס.

  59. מאת מור:

    ומה עם הפסנתר של ג'ון קייל ב ב CLOSE WATCH

  60. את ג'ון דנבר שהיה חוגג 63 ב31 לדצמבר לו היה חי קשה מאד שלא לאהוב. לעיתים לעגו לנאיביות של הטקסטים שלו, להיעדר המוחלט של הציניות ולדביקות ולמתקתקות של לחניו, אבל תראו לי מישהו שעומד בקסם של Annie's Song, Sunshine on My Shoulders, Leaving on a Jet Plane או Rocky Mountain High. זמר בעל קול פעמונים צלול שכל שיריו ספוגים באהבת אדם וטבע ובגישה אופטימית וחיובית לחיים. בשנה הבאה ימלאו 10 שנים למותו בתאונת מטוס, אני כל הזמן מרגיש בחסרונו ומתגעגע אליו.

  61. מאת עפרה:

    עידן איזה יופי! אני רוצה להוסיף משהו ישראלי שאצלי חולל הרבה בנפשי- הגיטרה של גבריאל בלחסן ב"תיפתח האדמה" באלבום "מנועים קדימה" של אלג'יר- לא איזה קטע חריג או מוזיקלי במיוחד או וירטואוזי אבל כל דבר שגבריאל מנגן- סודק לך את הנשמה (בגלל שמשתקפת נשמתו הסדוקה..)י

  62. מאת יאיר רוה:

    אם כבר הזכרת אותי, נדמה לי שזו קרן יער ולא חצוצרה בפתיחה של בדלי דרון בוי. וקרנות תמיד עושים לי פיק ברכיים, ב-for no one של הביטלס, למשל. או תפקידי האבוב אצל ג'וליאן קופ.
    וגם: תנופת המיתרים של "אלינור ריגבי" של הביטלס ושל "פריז 1919" של ג'ון קייל.
    ה"דן-דן" ב"tainted love" של סופט סל.
    הסינתיסייזר שמתחיל את "save a prayer" של דוראן דוראן.
    סולו המפוחית של סטיבי וונדר ב"i guess that's why they call it the blues" של אלטון ג'ון (הוזכר לפניי) אבל גם ב"there must be an angel" של יוריתמיקס.
    צלילי המכונות ב"אלנטאון" של בילי ג'ואל.
    התיפוף עם ארבע מקלות של סטיב גאד ב"מאוחר בלילה" של פול סיימון.
    וסטיב גאד ופול סיימון ב"50 דרכים לעזוב את המאבת שלך", אבל לא התופים כמו המצילה הקטנה שעושה "טננג-טינג" מעליהם ברקע.
    ההיי-הט של סטיוארט קופלנד ב"every little thing she does is magic" של פוליס.
    הגיטרה של אדריאן בלו ב"מפלצות מפחידות" של דיוויד בואי.
    האינפינטי-גיטאר של דה אדג' ב"with or without you" של יו-2.
    תוף הסנר בגרסה של הבנגלס ל"colder shade of winter" של פול סיימון.
    וכמובן, כל שיר שיש בו cowbell. כמו don't fear the reaper של הבלו אויסטר קאלט. כי אין כזה דבר פחות מדי קאו-בל. תמיד צריך עוד קאו-בל.

    more cowbell!!

  63. אם כבר בילי ג'ואל, אז השריקה ב The Stranger, החליל ב She's Always a Woman והמפוחית ב Piano Man וכמובן הסקסופון ב Just the Way You Are. שנה אזרחית טובה!

  64. מאת nakamir:

    כל כך הרבה שירים יפים. התרגשתי במיוחד לקרוא דברים שלא שמעתי כבר שנים ופתאום "וואי, נכון" שאחריהם שתי דקות של שחזור השיר בראש והתרגשות כאילו אני שומע אותו.

    למשל, הנשימה של אריק קלפטון בהתחלה של Let It Grow. הסיום של Supper's Ready של ג'נסיס, שמעלה לי דמעות בעיניים. התחלת הארמית של אהוד בנאי ברחוב האגס 1 ו-סולו הגיטרה של סטיב האקט בFIRTH OF FIFTH.

    קטע שלא הוזכר פה ומרגש אותי תמיד, זה העליה לקראת השיא השני וההתחלה שלו ב- Atom Heart Mother, אחרי דקות ארוכות של יללות גיטרה, קריאות שחפים והחלום הפסיכדלי הקצת מפחיד שהולך שם קודם (כשאלן פרסון כנראה אומר שם משהו בקול מתכתי).

  65. מאת עוד מיקי:

    קודם כל אני אפרגן לך על הבלוג המשובח.
    מקווה שיצא לי להחליף איתך המלצות גם מחוץ לדפי הבלוג. בנתיים אמליץ לך על כמה רגעים מוזיקליים מעולים שאני בטוח שיצליחו לרגש גם אותך.
    החלטתי להתמקד בחצוצרות. הנה 3 קטעים שונים לגמרי מסגנונות שונים שמצליחים להשתמש בחצוצרות כדי ליצור אוירה או לשנות אוירה שכבר הייתה קיימת.

    Itamar Zeigler – The Score
    יצירה אינסטרומנטלית מדהימה שמורגש כאילו לקוחה מאיזה פסקול של סרט לא קיים (ככה לפחות אני זה מורגש אצלי). הקטע לקוח מתוך אלבום מעולה בשם:
    The Birds, The Sky, The Trees…All That Shit
    בשניה ה-00:44 נכנסים החצוצרות ואיתם משתנה האווירה המתקתקה של שתי הגיטרות שמנגנות לבד את הפתיחה.

    ואם כבר הזכרתי חצוצרות הייתי מוסיף גם את הפתיחה של שי נובלמן בשיר "ספרינג סי דיאז" מהאלבום הראשון. שיר מושלם לקום איתו בבוקר.

    שמעתי שהזכירו פה את אבישי כהן, אבל חשוב להזכיר שגם אבישי כהן החצוצרן עושה גם כן עבודה לא רעה בכלל בעולם הג'אז. בקטע "עין כרם" מתוך האלבום "אבנים" של הלהקה שלו Third World Love, אבישי מנגן סולו דיסטורשן עם החצוצרה בדקה 4:55. הסולו בעצם מוביל לשיא של הקטע ומגיע לאנרגיות מטורפות יחד עם שאר ההרכב, לאט לאט הדיסטורשיין יורד והקטע צונח ונעלם…השקט שאחרי הסערה.

    מקווה שאתה מכיר את הקטעים אם לא, אתה מוזמן להתרשם אצלי בסולסיק: MilkyGorelick
    ואם תאהב לקנות אותם בכל חנות דיסקים (אני מקווה).

  66. שיר סולו של פיטר יארו מפיטר פול ומרי. נמצא באוסף The Very Best of Peter,Paul an Mary. שיר מקסים ופשוט שאי אפשר שלא להצטרף אליו בפזמון, אין יום שאני לא מאזין לו.

  67. מאת לי עברון-ועקנין:

    ב-move on
    של דייוויד בואי, קולות הרקע שהוא עושה. וגם החצוצרה ב-jump שלו.
    אם אני סנילית וכבר כתבתי את זה אי שם למעלה, סליחה…

  68. מאת ערן לוי:

    לא רציתי להיות זה שמעמיד אותך על טעות, אבל רק בגלל שראיתי שדשתם הרבה בשיר הזה (גם את ומר אלטרמן) אז ע"מ ליישר קו- זו לא מפוחית- אלו קלידים של סינטיסייזר !!!!! פרוק בדוק ונצור..

  69. מאת ערן לוי:

    כמובן שהתכננותי ל slow emotion replay של THE THE

  70. הפתיח של Jackie Wilson Said(I'm in Heaven When You Smile)של ואן מוריסון. היה אחרי זה גם קאבר של Dexy's Midnight Runners. ואם כבר ואן מוריסון, Madame George מתוך Astral Weeks לא מפספס אף פעם.

  71. מאת נטע:

    הפתיחה של ליידי סטארדאסט של דיוויד בואי
    פסנתר שמכין אותך לשיר שקט יותר, על סף הקיטש
    ופתאום הפתיחה שעולה למעלה למעלה ומפתיעה אותי גם בפעם המיליון שאני שומעת אותו. אליל!

  72. ואיך למעם השם שחכתם את
    weather report-brown street!!
    עידן דחוף דחוף!
    קטע ג'אזז יפיפה!
    שהייתי שומעת שחייתי בצרפת בכפר
    לראת את הנוף ולשמוע את זה במכונית זה משהו רציני לנצ'אמה
    =]
    נעמי נירווה

  73. למארק קון היה להיט ענק ב1991 בשם Walking in Memphisמתוך אלבום נפלא שצרוב אצלי בזיכרון בשם Marc Cohn והאזנתי לו כל הזמן בגיל 17. קון זכה בגראמי כאמן המבטיח של אותה שנה וניצח בין היתר את סיל, אלבום חם ומרגש של סיפורים, תמונות וצלילים. קון לא הפך לכוכב על למרות שמכר מיליונים מאלבום זה ויתר אלבומיו בחברת אטלנטיק לא זכו להצלחה מסחרית מרשימה. אבל גם ב The Rainy Season מ 1993 וגם ב Burning the Daze מ 1998 אין שיר אחד שהוא לא מושלם ולכן מארק קון הוא האמן הטוב ביותר שאתם לא מכירים. שילוב של כתיבה נוסח ג'יימס טיילור עם קול צרוד וחם שמזכיר את ג'ו קוקר לפעמים. עם המון חיבורים מפתיעים ומרגשים. לאלבומים האלו תרמו בין היתר טיילור שצויין קודם לכן, בוני רייט, דייויד קרוסבי וגרהאם נאש והם פשוט מקסימים כל פעם מחדש בכל זמן אבל בעיקר בחורף כשהם עוטפים אותך באיזו חמימות מלנכולית, אם אפשר להגדיר את זה כך קון ניצל מירי ב 2005 וכולי תקווה שאלבום חדש ומרגש יגיע מתישהו בקרוב.

  74. מאת ערן לוי:

    קטע שמצמרר אותי בהקשר של דיויד בואי זה בסוף השיר ASHES TO ASHES
    יש שם סיטנטי מדהים !!שתמיד מעיף לי את הראש..

  75. מאת ערן לוי:

    וגם כמעט כל דבר של רדיוהד מO.K ועד היום ,גם מעיף אותי..

  76. מאת דרורית:

    הפתיחה של שתיים מהבלדות הכי יפות שיש של ג'ימס טיילור
    "Don't let me be lonely tonight"
    ו-
    "Walking man"
    ההתחלה של
    "Last train home"
    של פט מתיני עם הרכבת הדוהרת ברקע
    והפסנתר בהתחלה של
    "looking up"
    של מישל פטרוצ'יאני. צריך לראות את הסרט הדוקומנטרי עליו כדי להאמין. עוצר נשימה.

  77. מאת ערן לוי:

    BLONDE REDHEAD – השיר FOUR DAMAGED LEMONS-נגינה לחן ומילים מרוממים.
    גם MESSENGER שלהם בדקה וגם אותו שיר בביצוע של DAVID SYLVIAN מלהקת האייטיז JAPAN
    כדאי לנסות !!02:02

  78. איך שכחתי את ה Delta Rhythm Boys שרים את Dry Bones עפ"י חזון העצמות היבשות של יחזקאל.

  79. ייתכן שמישהו ציין את זה כבר, אבל סולו הסקסופון ב Baker Street של ג'רי ראפרטי.שום רשימה אינה שלמה בלעדיו.

  80. מאת חסה:

    עידן, כל הכבוד על פוסט מלא השראה…
    לקחנו את הרעיון שלך בפורום שלנו ועשינו את אותו הדבר עם שירי היפ הופ, כולם מוזמנים להיכנס ולקרוא:
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=205&msgid=93776567

  81. מאת סגול 59:

    ריף הגיטרה (במקור של סטיב קרופר) ב"מיי
    מיינד איז פליינג טריקס און מי" של הגטו בויז

    "באו וואו ואו ייפי יו ייפי יה"- הכניסה המיתולוגית של סנופ בשיר של ד"ר דרה "נאת'ינג
    באט א ג'י ת'אנג"

    הכניסה של ג'יל סקוט בביצוע החי של ה"רוטס" ל"יו גאט מי

    מחשבות אובדניות" השיר שסוגר את אלבום הבכורה המדהים של נוטוריוס ב.י.ג זצ"ל

    הקול של גלאדיס נייט נמזג בתוך "קאן איט בי
    אול סו סימפל" של הוו טאנג מ-93

    המעבר בין השירים "דה פרודאקט" ו"דד הומי'ז באי.פי של אייס קיוב "קיל אט וויל

    קאניה ווסט שר עם לסת מרוטשת וקשורה בכבל מתכת את
    Through The Wire

    החלילים הלטיניים של הביטנאטס
    ב
    Off The Books

    אמינם ברגעים שונים לאורך הבית הראשון של
    Lose Yourself

    ו… המשך יבוא
    כל הכבוד עידן, דויד וכל השאר

  82. מאת הרבי ג'ו כפרה:

    ה"חמודה למה את לא רוקדת" ב'תזיזי ת'ישבן' של הישראלים

  83. מאת לילי:

    ככה תמיד חשבתי על מוזיקה.
    ובכן אני מוסיפה:

    הדואט המושלם בן אדם לסקסופון ב "אי וויש אי וואז אין ניו אורלינס"
    של טום וויטס.
    קטע של שנייה שמעביר בי צמרמורת.

  84. מאת יונתן:

    יש לי מלא…

    Headlights look like diamonds של ארקייד פייר תמיד בהתחלה עם הסולואים הווקאליים הנהדרים. גם ב- wake up יש כמה קטעים נהדרים. להקה עם כמעט כל שיר שלה שהוא שיא בפני עצמו.
    the long and winding road בקטע של כלי הקשת שעושים עלייה בפזמון.
    born to run לקראת הסיום שלו מתחילת הסולו סקסופון הנהדר.
    a long december של הקרואוז פשוט מרגש אותי וגורם לי רגשות מטורפים לכל אורכו.
    הקול המחוספס של eels בשיר שלו עם שם מאוד ארוך שאני לא זוכר כרגע.
    הפזמון של hounds of love בביצוע הפיוצ'רהדס.
    sao paulo של הגילמוטס לקראת סופו.
    קטע ההתגברות ב- sad eyes של ג'וש ראוס.
    bohemian rhapsody מהרגע הראשון ששמעתי עד היום משגע אותי.
    הפתיח של shiny happy people של REM.
    התפרצויות האנרגיה של בילי קורגן בעיקר ב- siamese dream.

    זה חלק…

  85. מאת Mit:

    אני מרגישה לגמריי לא ראויה להשתתף בפוסט הזה, אבל פשוט לא יכלתי להתאפק:

    הפסנתר של פרדי מרקיורי בשיר Nevermore, על המילים Where the rays of the sun were so warm and tender.. מין "ציור מילים בצלילים", מרגישים ממש את קרני השמש..

    השורה "לקרוא בו את מה שנתרגש" ב"מחר בעזרת השם" של שלומי שבן. משהו בשירה שלו בשיר הזה ובשורה הזו במיוחד מאוד שונה מבמקומות אחרים.. כנות סרקסטית ומרירה מתחלפת במשהו אחר, טיפה פחות "מלוכלך"..

    הביצוע של שבן ל"דאווין של שיר מחאה" של מאיר אריאל.. יש בו יותר מדי רגעים

    ה"נושא" בקטע "שבע עשרה" של הסקסופוניסט דניאל זמיר. מכה בך ישר על ההתחלה, עליז, מקפיץ, לא משאיר אפשרות להתעלם. ואח"כ אחרי הסולו הגועש בפסנתר, הכניסה המחודשת של זמיר, והסולו שלו עד לחזרה של הנושא.. אין מה להגיד

    הפתיחה לשיר Baba O'Riley של The Who, אבל במיוחד כשהפסנתר מצטרף באקורדים.. יש משהו ברגע הזה שמטיס אותי לשמיים.

    Jeff Buckley – Lilac Wine – "Listen to me, why is everything so hazy? Isn't that she, or am I just going crazy…"

    Jethro Tull – Thick As A Brick – "See there! a son is born..

    פתיחת הפסנתר ל"שוב היא כאן" של יוני רכטר.. אני יכולה להקשיב רק לה שוב ושוב.

    הקריצה הג'אזית – קלאסית בסיום "הסבון שבמקלחת" של 14 אוקטבות, שכ"כ אופיינית לרכטר

    המעבר בין הפזמון לבית ב The Whistler של Jethro Tull. אושר.

    הפזמון ב Les Bourgeois של ז'אק ברל והשירה שלו..

    שלוש הדקות האחרונות (פחות או יותר) בקטע Suit African II של Third World Love גורמות לי לחשוב שהעולם יכול היה להיות הרבה יותר שמח אם כולם היו שומעים אותן בשלב כשלהו בחייהם..

    אני מצטערת אם יצא ארוך ונדוש מדי..

  86. מאת מתן:

    באמת שאני לא יודע למה לקח לי כלכך הרבה זמן לרשום את זה גם פה, אבל בזמנו כשקראתי את הפוסט, פירסמתי את בחירותי, כשהגבלתי את עצמי אך ורק לשירי ראפ (תתפלאו, יש המון רגש בראפ) ופירסמתי בפורום מוזיקה שחורה בתפוז.
    בכל מקרה, כאן אביא את ההודעה כמו שהיא היתה כתובה במקור, ואפשר לראות את התגובות (וכמובן התוספות של עשרות התוספות שמשתמשים אחרים צירפו) בקישור למעלה ([אתר]) מקווה שתהנו:

    "קראתי עכשיו את הפוסט מעורר ההשראה הזה שפירסם עידן אלתרמן (כן,כן הקומיקאי) שנקרא "רגעי קסם מוזיקליים בשירים ששווה לחיות עבורם". עכשיו, מעבר לתזכורת הנעימה ללמה אני אוהב מוזיקה, זה העלה לי בראש את המחשבה על רגעים שעושים את השירים ואת המוזיקה הזאת לגדולה…
    אז אני לא אדבר בהצהרות בומבסטיות כמו "שווה לחיות עבורם" אבל דברים שהופכים שירים גדולים לכאלה,אתם יכולים לראות את זה המלצות לשירים האלה (ואפילו כדאי,אם אתם לא מכירים), אתם יכולים להוסיף משלכם ואתם יכולים לדלג ולא לקרוא את ההודעה הזאת (אבל אז תפספסו מוזיקה מעולה).
    הקונספט פשוט – זה יכול להיות וייב מסויים, יכול להיות סאונד או כלי מוזיקלי מסויים, יכול להיות רגע דרמטי בשיר ויכול להיות סתם שורה שאתם אוהבים.אה כן, וכמובן מוזיקה שחורה :)
    בבקשה:

    A Tribe Called Quest – Ham 'n' Eggs – בזכות הFאנקיות
    השיר המגניב הזה על כלום תאכלס ("אני לא אוכל בשר חזיר ובייצים כי הם עמוסים בכולסטרול"?!?!?!) הוא אולי הדבר הכי קליל שיצא אפילו לטרייב, ושיר כל כך כיפי ועמוס בפאנקי וייבס שאי אפשר שלא לשיר את הסיסמה החוזרת שבסוף

    Beastie Boys – 3 MC's and One DJ – בזכות הפטיפונים
    אין מה להגיד,מיקס מאסטר אוסף קבוצת צלילים לא קשורה, יוצר מהם ביט מטורף, ובשיאי השיר יוצר יותר חתכים בתקליט משכריסטינה ריצ'י על פרקי הידיים שלה אחרי פרדה קשה וטריפ רע

    Atmosphere – Fuck You Lucy – בזכות הזעם!
    לא, זה לא עצבים של גאנגסטר, אלא כעס,זעם ושנאה שרק אישה יכולה להוציא מגבר. סלאג בשירו הכנה ביותר, החשוף ביותר והכואב ביותר.

    Outkast – Aquemini – בזכות השינוי
    לא ממש ידעתי איך להגדיר את זה,אבל אתם יודעים למה אני מתכוון. איפשהו ב 3:21 השיר משתנה מביט לייד באק פאנקי כהרגלם של אווטקאסט לפצצת כלי נשפיה ופלאו אדירה.

    Little Brother – So Fabulous – בזכות הנוסטלגיה
    לא,זאת לא טעות כתיב… רשמתי על שיר שיצא בשנת 2002 שהוא אדיר "בזכות הנוסטלגיה". אז לא איבדתי את מרחב הזמן, אלא שהשיר הזה משתמש בכל כך הרבה ניואנסים,צלילים,שורות ונגיעות של קלאסיקות שאי אפשר לשמוע אותו מבלי להזכר בלפחות 10 שירים קלאסים, בצורה טובה כאילו :) .

    Mobb Deep – Shook Ones Pt. II – בזכות הפתיחה
    תאכלס מה שעושה את השיר הזה כזה מצויין זה הביט, אבל תראו לי חובב היפ הופ אמיתי ששומע את הפתיחה הזאת ויכול שלא להזיז את הראש ואני אראה לכם חרש.

    Notorious B.I.G – Juicy – בזכות הגאווה (No Homo)
    מדובר הרי באחד משירי הניצחון הכי גדולים של ההיפ הופ.כל אדם ששומע את השיר יכול פשוט לדמיין את עצמו חי בתקופת הפריצה של ההיפ הופ ומרגיש את הגאווה בילד שגדל.

    Fugees – Killin Me Softly – בזכות הלב של לוריין
    אף אחד לא משלה את עצמו, מדובר בלוריין ולא בפוג'יז.הרי לא באנו לשמוע את וויקליף צועק מהצד One time אלא כדי לשמוע את הקול המתוק של לוריין שמצליח לרגש כל פעם מחדש על ביט היפ הופ קלאסי עם חידוש לשיר הרומנטי הזה.

    Non-Prophets – The Cure – בזכות החצוצרה
    אם כבר שירים מרגשים,אל תגידו לי שהביט הזה,וביחוד החצוצרות שבפיזמון לא עושות לכם את זה.

    Non Phixion – The C.I.A. Is Trying To Kill Me – בזכות ההארדקור
    איזה ביט עצום,מפציץ ובועט. וגם האם סיז הפרנואידים שקורעים את הטראק, יגרמו לכם לעשות פרצוף קשוח ולנופף אגרופים מול המראה (זה נראה יותר עצוב ממה שאתם חושבים).

    Nas – One Mic – בזכות האם סי
    אין ספק שנאז התעלה על עצמו בשיר הזה,על ביט שתפור מושלם לצורך העניין נאז יודע להראות איך אם סי שיודע להעלות את המתח שבו על המיקרופון, וגם לשחרר כשצריך ולהרגע יוצר שיר מעולה.

    Common – Between Me, You and Liberation – בזכות החליל
    יש המון דברים בשיר הזה שגורמים לי לאהוב אותו,הנושאים הנדירים והמרגשים, ההגשה הרגועה של קומון, ההפקה הנעימה של השיר. אבל מה שהכי עושה לי את זה בלי שום ספק, זה סולו החליל בסוף,שכאילו חותם את השיר בצורה מושלמת.

    the roots – you got me feat jill scott – בזכות הקול של ג'יל סקוט
    כל מי שקרא יותר מהודעה אחת שלי בפורום הזה יודע שאני חולה על השיר הזה,ובמיוחד על הביצוע המיוחד הזה מתוך אלבום ההופעה – the roots come alive. מדובר ב8 דקות ו50 שניות של הביצוע הכי מרגש לאחד מהשירים המרגשים ביותר בהיפ הופ שנחתם בזעקות שירה מקסימה של ג'יל סקול עם רקע של אנסמבל הכלים החיים הטוב ביותר בהיפ הופ בקטע שנע בין היפ הופ,לג'אנגל ולסול בקלילות ובנעימות.

    אוי זה היה כיף,להזכר בכל כך הרבה שירים טובים…
    מתן TakTik שהולך לישון סוף סוף עם מוזיקה טובה בראש ומנגינה שמחה בלב
    "

  87. מאת מתן:

    :) כמה נבוך אני…
    ידידי חסיד פירסם את הקישור לכל ההודעה + המשכיה מעלי. סליחה :-]

  88. מאת איתי:

    צמרמורת אחרי צמרמורת מקריאת הפוסט זה והתגובות.

    פשוט תענוג צרוף.

  89. מאת הסגול:

    בהחלט אביתר והביצוע הענק שלו לעטור מצחך ובהחלט השורה "עוד מעט ואבוא אלייך", אביתר נשמע שם איפושהו בין בחור מאוהב לפסיכופת שהולך לרצוח את אהובתו.

    והביצוע הענק של שבן לדאווין על שיר מחאה
    ובמיוחד הקטע שהפסנתר וצלילה זועקים:
    "אם אנשים היו יודעים בחלומות של מי הם מככבים, בתור מה"

    כל שבריר שנייה שהקול של טום וויטס זועק ב
    Invitation to the blues

    כשזה באמת משתנה ממאז'ור למינור
    ב- Evertime we say goodbye
    במיוחד בביצוע שקטרינה וולנטה שרה את זה
    וצ'ט בייקר מנגן.

    ועם כבר צ'ט בייקר, אז בכלל איך שהוא שר
    את my funny valentine

    ואיך שעמיר לב משחרר את ה" תיקח את הכלבים "
    הזה, בשיר "שמוליק"

    ומתי כספי זועק "אם היתה לי תשובה אז הייתי חוזר" בסוף "היא חזרה בתשובה"

    והדו קרב הגדול בין הקול של רוברט פלאנט לגיטרה של ג'ימי פייג' בסוף של
    You shock me

    הכניסה של לנון לפיזמון של Two of us

    הפתיחה הדרמטית של Epitaph, קינג קרימזון

    אחרי כמעט 20 דקות " Atom heart mother"
    נשמעת הלחישה "silence in the studio"

    אני חייב להפסיק

  90. מאת דרורית:

    אחרי שראיתי אתמול שוב את הדורס של אוליבר סטון הייתי חייבת להוסיף את ההתחלה המהפנטת של
    riders on the storm
    הקלידים והרעש דמוי הגשם. אחד השירים הכי מוזרים ומיוחדים שיש.

  91. מאת מיכל:

    אני חייבת לציין שחלק מהקטעים המהממים שהוזכרו גרמו לי לרצות למות יותר מלחיות (כמו
    WAY TO BLUE
    שאם לא למות מהמילים, אז למות מעצב על האובדן הנורא. ואם לא זה אז למות מקנאה על הכשרון)
    אבל היה לי חסר הצחוק של ג'וני קאש ב
    A BOY NAMED SUE
    שיר טיפשי ונהדר שמבחינתי גולת הכותרת שלו היא הקטע שג'וני מחניק צחוק במשפט
    I knew you'd have to get tough or die

  92. מאת שלומי:

    למה לא מזכירים את פס הקול מהסרט צייד הצבאים שם לאורך כל הסרט הקשה הזה יש את מגע הקסם של הצלליות ובקטע של רוברט דנירו כשהיה בחדר לבד אפשר לקבל את התחושות שעוברות עליו בסצנה דרך המנגינה, פס הקול שהושמע והיה היותר מפורסם זה תחילת המנגינה בגיטרה קלסית משהו ואחר כך עוברת לגיטרה חשמלית ששוב חוזרת על המנגינה בפעם השלישית (שלושה מקטעים דומים אחד אחר השני) והפעם עם "משיכות ווליום" בגיטרה יסלחו לי נגני הגיטרות על חוסר הידיע בגיטרה אבל בכל אופן קטעים מהממים מומלצים! כמו כן צריך לדבר על פאט מתיני יותר הרבה לא מכירים ואלה שכבר שמעו לא משייכים למי שייכת המנגינה גאון על גיטרה.

  93. מאת דרורית:

    הדבר המצויין שהפוסטים האלה עשו שאני מנסה מאז שפרסמת לבודד את האלמנטים שאני הכי אוהבת בכל מיני שירים, זה בפירוש מחדד את ההקשבה….
    מוסיפה את נגינת הפסנתר הג'אזי מ"זנזינבר" של בילי ג'ואל (בכלל
    52nd street
    מתגלה לי בחלוף השנים כתקליט מופת יותר ויותר(
    ומזמן רציתי כבר להוסיף את קולות הציפורים ב"ימים של שקט" של לולה. הייתה פעם להקה כזו, לא יודעת אם אתה מכיר אותה….

  94. מאת נועה:

    הגיטרה של שלמה מזרחי ב"ילדה קטנה"!!! מעולה

  95. מאת דרורית:

    סולו הגיטרה ב
    midnite cruiser
    (ואם שומעים את השירים לפי הסדר מייד אחריו יש את only a fool would say that
    שהפתיחה שלו יש בה מין הפול וולריות(
    וסולו הגיטרה ב
    turn that heartbeat over again
    שאם עוצמים את העינים ומקשיבים אפשר ממש לראות את דני סנדרסון, בשנות השבעים בשיער ארוך בכוורת, עושה סולו גיטרה.

  96. מאת אבישי:

    הוויקי וויקי פריטה על מיתרים חסומים של אליוט סמית בפזמון של LA
    הסולו הפומפוזי של טורי בLeather
    נגינת המלודיה של ג'ון מרטין בFairy Tale Lullaby
    התופים הוולקניים של ביורק החל מהפזמון של Joga. ד"א גיאחה למרות שלא לכך התכוון המשורר הרגת אותי עם אורורה.
    התופים שפותחים את "וולקינג און סאנשיין"
    הבס הפיקסי שפותח את דיבייסר
    הפצפוצי ויניל ב"Glory Box" של פורטיסהד
    חבר שלי ואני תמיד מדברים על כמה שהנגינה של ניל יאנג על גיטרה היא כועסת חזקה בראבאק, כאילו הוא עושה פרצוף מתאמץ כשהוא מנגן, ועל כן נאמר הרית'ם גיטאר בפתיחה של סאות'רן מאן
    הדבר הזה שהוא אולי באס ואולי תופים שפותח את smoke של נטלי אימברוליה. שיר מדהים.
    הניואנסים האינסופיים בתוך המינימליסטיות המטורפת של Knowלניק דרייק

    ואוו לא האמנתי שהולך להיות כ"כ כיף

  97. פינגבק: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

  98. פינגבק: while my guitar gently weeps

  99. מאת דרורית:

    התיפוף של פיל קולינס ב
    hand in hand
    וההתחלה של השיר העוקב
    did i miss again
    הצליל שחותם את
    pour la monde
    של קראודד האוס. לפי דעתי זה פסנתר שסוגרים אותו…

  100. פינגבק: more

  101. פינגבק: magic mc song

  102. מאת עידו:

    קודם תרשה לי להחמיא לך ,סוף סוף מצאתי מישהו
    שמדבר באותה שפה כמו שלי.
    הגיטרה של סטיב מורס בפתיחה של השיר "when ablind man cries"
    אחד הביצועים המושלמים ביותר בייקום של הגיטרות שגורם לך לפרוץ בבכי מתוק.
    עוד ביצוע מדהים של סטיב מורס באותה הופעה לשיר "sometimes i feel like screaming" בתחילת השיר יש מוטיב של גיטרה שמתפתח לסולו באמצע השיר והוא נותן את הריפ היפה הזה בסולו תוך כדי עליית אוקטבות מטורפת
    זה גורם לך להרים ידיים אל השמיים וכאילו לשאוב את האנרגיה מהגיטרה.
    קטע שלישי ואחד המ-ד-ה-י–מ-י-ם
    בשיר "lazzy" הקלידן ג'ון לורד האגדי מבצע דו שיח בין אורגן ההאמונד שלו לבין הגיטרה של בלקמור פשוט לאבד את השפיות מהנגינה שלו

  103. מאת אריאל:

    אהבתי את הבחירות בסאמטינג, נו סופרייזס ואיז דיס איט

  104. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    http://www.klikot.co.il/SignUp.aspx?advertiser_id=136365 – הרשמה לרשת החברתית היחידה שמשלמת לך!

    תרשמו(: גם תרווחו חברים גם תרווחו כסף!

    לא תתחרטו על זה בחיים(;

    (אזהרה!:האתר הוא אתר ממכר)

  105. מאת לירן:

    שיתוף הפעולה של טום וויטס ומרק ריבוט הובילו לכמה מהיצירות הגדולות ברוק משנות השמונים ועד היום. ויש הרבה רגעים מעולים. יש משהו בסולו הגיטרה ב hoist thet rag מתוך real gone (2004) . שגורם לי להתפעל כל פעם מחדש. בחיבור בין סאונד הבלוז המלוכלך של וויטס שהשיר הזה נשמע כאילו הוקלט בתוך תעלת ביוב עם חבטות עזות על הצינורות, עם הגיטרה המקסיקנית הממזרית ומלאת הדמיון של ריבוט,יש לדעתי שיא.

  106. מאת danni:

    ואו איזה פוסט כיפי!!איזה כיף לפגוש חברה' עם טעם מוזיקלי משובח
    יש כל הרבה מה לכתוב ולכן אתרכז רק בדבר אחד
    forever changes של להקת Love – מהשנייה הראשונה ועד השנייה האחרונה,תענוג צרוף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

%d בלוגרים אהבו את זה: